|
|
עמוד:137
יהודי חסות השגיאה המדינית הגורלית ביותר במדיניותנו היתד , בכך , שהרשינו את פיזורם של הגדודים העברים בארץ ישראל . בשנים 1919-1918 היו לנו שם 5000 חיילים עברים ; באביב 1920 נשארו 400 בלבד ; בתחילת 1921 נשתחררו גם השרידים הללו . בשל כך נעשינו בארץ ישראל מה שנודע בימים עברו בגרמניה בשם Schutzjuden ( יהודי חסות . ( מעמד ה"יהודים המוגנים" היה נוצר לפעמים באופן זה : נסיך בוחר פלוני או מושל מחוז םפר פלמוני , כשהיה מתיר את כניסתן של מספר מסוים של משפחות יהודיות לבירתו , היה נוטל על עצמו התחייבות להגן עליהן מפני האספסוף ; אד עם זאת היו " יהודיו" מאבדים אפילו אותו קורטוב אחרון של זכויות אנוש , שעליהן עוד יכלו לסמוך בני דתם בקהילות אחרות . והדבר היה טבעי בהחלט . הואיל וכל נסיון מצד האספסוף לעשות שפטים ביהודים היה מחייב את הנסיך הבוחר ( ולוא גם להלכה בלבד ) לגייס חיל שבירים , מה שהיה אף עלול להיות כרוך באבירות , — בהרוגים או בפצועים , — הרי היתה לו לנסיך הבוחר הזכות המלאה , מחוייבת ההגיון , לדרוש מיהודיו כל מה שלבו חפץ , או לאסור עליהם כל מה שלבו חפץ , באמתלה , שאם לא כן יתקומם האספסוף . אם היה הנסיך הבוחר דיפלומאט ערום , הרי היה הוא בודה מלבו , בפשטות , את הסכנה האורבת , כביכול מזעמו של העם , כל אימת שהיה הדבר נוח לו . ואולם עוד גרוע מזה היה באותם המקרים הנדירים , כשהיה הנסיך הבוחר אדם ישר : אז היה האספסוף נעשה בפועל לשליט עריץ יחיד על היהודים . די היה לאיזה שהוא נזיר לקיים איום בהתקוממות העם כדי שידרוש הנסיך הבוחר , באורח הגיוני בהחלט , מ"בני חסותו" למלא את כל משאלות ההמון בלא ערעור . זהו , בעצם , בשינויים מסוימים , דגם מדוייק של מצבנו הנוכחי בארץ ישראל . אנו מיישבים את הארץ "בניגוד" לרצונה של האוכלוסידו המקומית ;
|
|