שלוש שנותיו של האדון סמואל [א]

עמוד:46

שבאותה שעה , היה אפשר לעשות זאת בדרכי נועם בלי לפגוע באיש ו הדבר היה נדמה בפשטות כהחלפה אוטומאטית של הסגל הצבאי בסגל אזרחי . כי אמנם תבוצע החלפה כזאת לגבי אנשים ששמותיהם היו שגורים בפי כל — יהודים , ערבים ואנגלים בארץ ואשר יצטרכו ללכת , — בזאת היו משוכנעים גם היהודים , גם הערבים וגם האנגלים . הרי אפילו ברוסיה הצארית , לאחר פרעות אודיסה — סולק ניידגארד . בהיותם למודי נסיון , מובן , שהיהודים לא ציפו שהסגל החדש של סמואל יהיה מורכב ממלאכים , אך היה אפשר , לפחות , לצפות שלא יהיו אלה בני אדם , שסיימו בית ספר דו שנתי ליודו פוביה פעילה , ולא בני אדם שמישהו יוכל להזכיר להם , שעוד לפני חודש גידפו את הציונות ולגלגו על הצהרת באלפור בכל חדרי האוכל של הקצינים ואפילו לפני סרג'נטים ולפני משרתים במשרדם . ולבסוף , היה אפשר , לפחות , לצפות שיהיו אלה בני אדם , שלנוכח הצהרת באלפור — יבינו כי אין לו לאנגלי הגון לקבל על עצמו משרת פקידות בארץ ישראל , אם , מבחינה נפשית , הוא מתנגד לציונות . כזה היה הרגע , כאלה היו האפשרויות וכאלה היו הציפיות . ועתה אפשר לעבור בפשטות לפירוט יבש של העובדות : ( 1 האדון סמואל השאיר את כל הסגל האנטישמי על כנו . האדון סטורס , מי שהיה מושל העיר , שבה נערכו הפרעות — נשאר . אלוף משנה בראמלי , מי שהיה מפקד המשטרה שנטלה חלק בפרעות — נשאר . והמשטרה כולה נשארה על כנה . ( 2 לאחר מתן חנינה לפורעים שלא נתפסו ניתנה חנינה לפורעים שנתפסו ונשפטו לתקופות מאסר , והדבר נעשה כך , שבתודעת הציבור לא יישאר כל הבדל בין פרעות לבין הגנה עצמית . שתי הקבוצות שולחו לחופשי לפי קביעה אחת , זהה , באותו מסמך , בלא שיעלה ממנו — ולוא גם הרמז הזעיר ביותר — על הבדל כלשהו . עם זאת הזהירו את האדון סמואל , כי הדבר יתפרש על ידי ההמון הערבי כהודאה בכך , שבעיני השלטון הבריטי דין אחד להתנפלות ולהגנה עצמית . ביקשו ממנו שלפחות ימתח איזה שהוא גבול ביניהן , ולבסוף הציעו לו מוצא — לשחרר את "השחורים , " אם נראה בעיניו הדבר הכרחי , ולהניח למארגני ההגנה העצמית להישאר במבצר ולחכות לבדיקה מחודשת של משפטם . האדון סמואל העדיף למויד במידה שווה את המסיתים לרצח ולשוד ואת אנשי ה"הגנה . " הערבים הם עם פיקח והם שיננו את הלקח הזה בעל פה . ( 3 ואולם הם לא הסתפקו בחנינה שבאה לידם וצעדו עוד צעד אחד : 3 הכוונה לפורעים הערביים על משקל "המאה השחורה , " עורכי הפוגרומים ברוסיה .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר