|
|
עמוד:29
הנקודה האחת — שאלת היחס אל תכנית הפדראציה הערבית . ד"ר וייצמן מתייחס לתכנית זו תוך התעניינות אוהדת ; שאר חברי ההנהלה בלונדון , חוץ ממני — בשלילה ללא סייג . בעניין זה תמכתי בהשקפתו של ד"ר וייצמן , אף על פי שאינני מאמין בהצלחת משא ומתן מסוג זה , אך סבורני , כי יש לנהלו בכנות ומתוך רצון טוב , כדי לברר אחת ולתמיד , אם יש או אין בשעה זו אפשרות אובייקטיבית להגיע להסכם עם הערבים תוך ערובה מלאה וממשית לאינטרס הציוני . נקודת המחלוקת השניה נגעה לשאלת הטאקטיקה לגבי המצב המדיני הנוצר בארץ ישראל . פלוגתא זו הביאה ליציאתי מן ההנהלה ומן ההסתדרות . המצב המדיני בארץ ישראל נראה בעיני כמצב ללא נשוא . יהא משמעו של המושג המעורפל "בית לאומי" אשר יהיה , — הרי מכל מקום אין משמעו יכול להיות ארץ כזאת , שבהנהלתה ממלאים תפקיד חשוב , תכופות תפקיד ראשי , אנשים אנטי ציונים ואפילו אנטישמים . הוועד הפועל קיבל על כך תלונה ברורה ומרה מן הוועד הלאומי . איני מבין , איך אפשר היה להשיב עליה תשובה כאותה הכלולה בהצעת ההחלטה של הוועד הפועל . הוועד הלאומי אינו תובע לעצמו את ניהול המדיניות של ההסתדרות הציונית , אך בדבר אחד אין לחלוק על סמכותו — הוא המומחה הטוב והמובהק ביותר בשאלה מה שמתרחש למעשה בארץ ישראל . לנוכח מומחיותו נודעת לרשמיו האישיים של נשיא ההסתדרות הציונית מביקורו הקצר בארץ רק חשיבות יחסית בדומה למידת הסתכלותו של תייר משכיל . אני סבור , כי המצב שתואר במכתבו של הוועד הלאומי ניתן בהחלט לתיקון יסודי . כל הדיבורים על כך , שאין לתקנו אלא אם כן " vxxbw a * nva על אנגליה , אינם אלא דברי הבל . אין כל סיבה להציג ממשלה תרבותית בדמות איזה שהוא שודד דרכים שאין אתה יכול להסב עמו אל השולחן אלא כשנשק בידך . במאנדאט נאמר , כי אנגליה מתחייבת "ליצור בארץ תנאים אדמיניס טראטיביים שיסייעו לפיתוחו של הבית הלאומי לעם ישראל , " וכי אנגליה מתחייבת ככל האפשר "להקל על התיישבותם הצפופה של היהודים על הקרקע , לרבות אדמות המדינה . " סעיפי מאנדאט אלה הם היסוד , שעליו אפשר בהחלט להשתדל להשיג את זכויותינו , בלא שנכריז על כל "מלחמה" שהיא . אך לשם כך דרושה טאקטיקה נחרצת ועקשנות ללא רתיעה . כשאתה נלחם על זכותך — אפילו אל מול צד תרבותי ביותר — הרי לעיתים אתה נאלץ להציג גם דרישות , שאינן נוחות או אינן נעימות לאותו צד . אף על פי כן יש להציגן ולעמוד עליהן , ככל שתהיינה בלתי נעימות לו , ואם הן נובעות מזכותך הברורה , הרי בסופו של דבר תמיד יכיר בהן הצד הבריטי . אך הטאקטיקה הנוכחית שלנו מתבטאת בכך , שלעולם אין לעמוד על אותן התביעות , שהצגתן
|
|