לתולדות ה"ראזסוויט"

עמוד:13

משל אידלסון היתר ,. והואיל והלה היה , לפי הגדרתו של חיים גרינברג , "שולל הגלות הגדול ביותר , " לא ניתן , במבט ראשון , לפשר בין עמדותיו המוצהרות . בניסיון להסביר את הפאראדוכס הזה הצביע ז'בוטינסקי על שני הקטבים בהוויית החיים הריאליים של עם ישראל בגולה , מצד אחד הילכת יהדות הגילה ומתנוונת , ואילו מצד אחר עוד צפונים בר , כוחות בריאים למכביר שניתן לנצלם למען התחיה הלאומית . " כיצד הם דרים ביחד — שואל ז'בוטינסקי ומשיב — זהו סוד ההיסטוריה ולחינם נייגע את מוחנו לגלותו . מחובתנו להודות ב'פאראד 1 כס' זה ולבסס עליו תכנית תנועתנו להבא ... להשתמש בכל מה שטבוע בחותם החיוניות ביהדות ולהעבירו באחד הימים לבית היוצר הלאומי ... אין בחיינו כלום , שיהא כולו שחור או כולו לבן . בכל דבר יש גרעין העלול להועיל " ... הפאראדוכס העיקרי ב"תכנית הלסינגםורס" הוא , " כיצד באנו מה'שקל' וקופסות הקרן הקיימת לידי התערבות במהפכות הפוליטיות של רוסיה , התערבות שהטביעה חותם כבד על המשך התפתחותה של השאלה הלאומית הכללית ברוסיה ובארצות הסמוכות . באנו לידי התערבות משום שכוח הדברים דחפנו לצד זה " ... ב"סיפור ימי" מוסיף ז'בוטינסקי ומסביר , כי אוטונומיה לאומית בגולה אינה אלא אמצעי לארגן את העם כולו , בסיוע השלטונות המקומיים , כדי להגשים את תהליך שיבת ציון . "זכויות לאום בגולה אינן אלא ארגון יציאת מצרים , " לשון אחר , תכנית זו היתה אמורה לסלול את הדרך להגשמת הצעתו של הרצל בדבר כיבוש הקהילות היהודיות לשירות הציונות . כל שנות חייו היה ז'בוטינסקי גאה על חלקו בניסוח "תכנית הלסינגפורס , " ובשעת התוודות כתב : "פסגת נעורי הציוניים היא לי , ועידת הלסינגפורס . " במבט ראשון נראה , כי ועידת הלסינגפורס היתה גם בבחינת צעד נסיגה שאינו עולה בקנה אחד עם דרך ציונותו המדינית של ז'בוטינסקי . הוועידה סמכה ידה על ה"עבודד . המעשית" ו"כיבוש העמדות בארץ ישראל" במגמה ליצור סינתיזה בין תנועת "חיבת ציון" לבין חלומו המדיני של הרצל , כלומר , "להעלות את הרעיון הציוני מהשקפה קאטאסטרופאלית להשקפה של איבולוציה . " ואולם הנסיגה היא רק לכאורה ; ז'בוטינסקי לא שלל מעולם את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל , אף הועידו לשמש קלף מיקוח בידי ההנהגה הציונית החותרת בכל מאודה ובכל האמצעים העומדים לרשותה להגשים את הציונות לפי הפתרון המדיני . הזיקה בין הציונות המדינית לציונות המעשית אינה אלא שאלה של פרופורציה : "הציונות מורכבת — הוא כותב — מ 90 אחוזים של 'כלכלה' ורק מ 10 אחוזים של 'פוליטיקה . ' אולם עשרת האחוזים הללו של הפוליטיקה , הינם תנאי מוקדם להצלחתנו . " באחד ממאמריו ב"ראזסוויט" ( בשנת ( 1907 הוא מסביר את פשר תמיכתו בתנועת ביל"ויים חדשה , ומציין כי " , על היהודים להכשיר את אדמת ארץ ישראל בעמל ידיהם על מנת לאפשר לציונות המדינית לכבוש אותה בשביל היהודים ... מטרתנו איננה 'הסתננות' או ' התיישבות בממדים קטנים , ' בטענותיהם של בני הפלוגתא שלנו . המטרה לפנינו היא התיישבות גדולה בממדים רחבים , מדינית , תחת דגלה של הסתדרותנו ( הציונית ) המדינית . יש להחיות את תנועת הביל"ויים לא כדי ליישב את ארץ ישראל טיפין טיפין , במנות של כפית אחת לשעה , אלא כדי להכשיר אותה להתיישבות המונית . " הוועידה הרביעית של ציוני רוסיה , שנערכה בהאג , ימים אחדים קודם לפתיחת הקונגרס הציוני השמיני ( באוגוסט , ( 1907 קבעה , כי השבועון "ראזסוויט" הוא הבטאון הרשמי של ההסתדרות הציונית ברוסיה , ומתוך שבעקבות החלטה זו עלתה

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר