|
|
עמוד:67
8 ההסתדרות הציונית החדשה החלטתו של זיבוטינסקי להשתתף בקונגרס הציוני ה 18 היתה , כאמור , החלטה טאקטית בעיקרה , — כעין מחווה לכיבוד רצונם של אנשי-שורה רבים במפלגתו . ואולם בתוך כך לא משך ידו גס מפעולה מדינית עצמאית , חרף האיסור מצד ההסתדרות הציונית . מיד לעלייתו של הנאציזם לשלטון בגרמניה ( ינואר ( 193 3 נחלץ זיבוטינסקי למלחמה נגדו . הבעיה נתפסה בעיניו בממדיה הרחבים ו המאבק לא היה מעניינה של הציונות בלבד , אלא של כלל ישראל . קיומו של העם כולו הועמד בסכנה , כדברי זיבוטינסקי : " אם נועד משטרו של היטלר להתקיים , נחרץ גורלה של יהדות העולם . " כדי שלא לכבול את ידי תנועתו בפעולתה , הכריז זיבוטינסקי על הפסקת פעילותן של הצה"ר ובית '' ר בגרמניה לאלתר , וכדי שלא לעשות את יהודי גרמניה לבני-ערובה , הודיע מראש , כי הוא לא יתחשב בדעתם ובקולם כאשר יתכנן את המערכה נגד המשטר החדש . בכך חזר , למעשה , על העמדה שנקט , במצב דומה , כלפי הישוב העברי בעקבות הצטרפותה של תורכיה למלחמה ב . 1914 דרכי המלחמה הפתוחות ליהודי העולם היו מצומצמות ; מלבד הוקעתו המוסרית של הנאציזם קרא ז'בוטינסקי לחרם כלכלי על גרמניה . בארה"ב החל במסע נפרד בכיוון זה העורך-דין היהודי שמואל אונטרמאייאר . בסקירה אחורנית קשה היום לקבוע אם אמנם היה סיכוי להכניע את היטלר בדרך זו , ואולם , מכל מקום , היהודים עצמם — הם שסיכלו את הנסיון עוד בתחילתו . ההסתדרות הציונית אף היא תרמה לכך מתוך שהגיעה להסכם עם השלטונות הנאציים על העברת חלק מרכושם של יהודי גרמניה , בצורת סחורות , לארץ-ישראל ( ה"טראנספר . ( " בקונגרס ה 18 עוד ניסה זיבוטינסקי להסב את הגלגל חזרה והציע לפנות — מעל במת הקונגרס — לעס ישראל ולהאיץ בו להכריז חרם על גרמניה , אך הנשיאות השתמטה מן הצורך להכריע בשאלה והסירה את ההצעה מעל סדר היום . צעד עצמאי אחר שנקט זיבוטינסקי התבטא בארגון הפטיציה ( העצומה ) המופנית לפארלמנט הבריטי , למלך אנגליה ולראשי-ממשלות באירופה להרים קולם למען הפתרון הציוני של בעיית עם ישראל . רעיון הפטיציה העסיק את מחשבתו שנים רבות , ובה ראה אמצעי בדוק ויעיל של לחץ מדיני . מטרתו היתה לחולל תנועת עצומה עממית , שאמורה היתה להקיף את כל מרכזי היהדות : המונים יהודים עתידים לצאת בתהלוכה ארוכה בחוצות לונדון ובבירות אחרות באירופה תוך שהם נושאים בידיהם את
|
|