7 מאבקים בזירה הציונית

עמוד:65

ההיסטורית , אך המשפטן הדגול הזה נתפס גם הוא להיסטריה שרווחה בקרב רבים בימים הראשונים שלאחר הרצח , והוא דחה את פנייתו של ז'בוטינסקי בצורה מעליבה . הואיל וארבעת עורכי-הדין הגדולים בארץ נשכרו על-ידי מפלגת הפועלים לשירות הקטיגוריה , ראה זיכוטינסקי צורך לחפש סניגור מן החוץ . . משנעתר הפרקליט המפורסם והמחונן הוראס סמואל להצעתו , טרח זיבוטינסקי , להעמיד לרשות הסניגוריה את ההוצאות הדרושות ואת שכרו הראוי ונעזר לשם כך בתמיכתו של הציוני הנדבן מדרום אפריקה , מיכאל השכל . כיון שהיה ברור מלכתחילה , כי משפט ארלוזורוב יהא משפט פוליטי ביסודו , לא הניח זיבוטינסקי גם הבט זה של הבעיה מטיפולו והפעיל את קשריו עם רכי-המדינה בלונדון . מובן , שהמפנה המכריע בפרשה חל בינואר , 1934 בעקבות הודאתו שלעבדול מגייד כי הוא וחברו — הם שרצחו את ארלוזורוב . לעת הזאת , אם כן , חרג העניין מן התחום היורידי ועבר לתחום הפוליטי במופגן . מפלגת הפועלים הוסיפה לרקום את עלילת-הדס ביתר שאת לטשטוש עקבות הרוצחים שנתגלו ובכך היא נעזרה על-ידי משטרת המאנדאט , שמדיניות "הפרד ומשול" היתה נקוטה בידה . זיבוטינסקי לא סמך על הצדק הקולוניאלי והתדפק על דלתות קובעי המדיניות בלונדון , וצעדו זה הוא שהכריע . הזיכוי שניתן לסטאבסקי בירושלים בא עקב מוראם של אנשי השלטון המקומי מפני חריצת דינה של המטרופולין . במאמרו "אלה שהצילו" ( 1934 ) הצביע זיבוטינסקי מתוך תודה והוקרה על מאמציהם ותרומתם של בן-ציון כץ , הרב קוק , וודגיכוד , הוראס סמואל ואחרים לניפוץ עלילת-הדס , אך באיגרת פרטית התוודה , כי במערכה הסבוכה והמדכדכת נשא הוא את מירב הנטל על שכמו , ואכן הודות לו ניצלו צעירי ישראל מעמוד התליה . היד הפרושה לשלום לאחר זיכויו של סטאבסקי נרגעו במקצת הרוחות בארץ , אך זיכוטינסקי עדיין חרד לבאות , ועל כן יזם נסיונות להשכנת שלום-בית במחנה הציוני . כך החל באוקטובר 1934 משא-ומתן בין זיבוטינסקי לבין בן-גוריון שנפגשו לשיחות בביתו של פנחס רוטנברג בלונדון . תוך חדשיים חתמו השניים בראשי-תיבות על שלושה הסכמים ( זיבוטינסקי בשם הצה"ר ובן-גוריון בשם ההנהלה הציונית ) ; האחד נועד לאסור על השימוש בטרור ושאר אמצעי אלימות ועל השמצות , השני קבע הסדר-עבודה בין הסתדרות העובדים הכללית לבין הסתדרות-העובדים הלאומית כדי למנוע סכסוכים הנגרמים בשל שביתות , והשלישי דן בהפסקת החרם מצד הצה"ר על הקרנות הציוניות ועל זכותם של חברי בית"ר לקבל

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר