|
|
עמוד:59
בארץ . שביתות והשבתות פוגעות במשק המתפתח , זורעות פירוד בין אחים ומשכיחות את מלאכת היצירה , והריהן בגדר "חטא ציוני . " אין להבדיל בין פועל יהודי לבין בעל-הון יהודי ; משאת-נפש שניהם היא לקדם את המפעל הציוני , להרחיב את פתח העליה ולהגדיל את אפשרות הקליטה . האידיאל הציוני הוא המניע את בעל-ההון היהודי , הרבה יותר מאשר עצם הרדיפה אחר רווחים . יתירה מזו : סכסוכי העבודה בארץ-ישראל בסוף שנות ה 20 וראשית שנות ה 30 לא נסבו על רקע כלכלי , אלא על רקע פוליטי . עניינם לא היה הורדת שכר , כי אם סירוב ההסתדרות הסוציאליסטית להכיר בזכותם לעבודה של הפועלים הנמנים עם המחנה הרביזיוניסטי . הללו לא רצו להצטרף לשורות ההסתדרות ולקבל עבודה דרך לשכותיה , משום שהם לא הכירו בעקרון מלחמת המעמדות , ואף לא בזכות השביתה ולא בדגל האדום . זיבוטינסקי טען להנהגת בוררות לאומית מחייבת ( ורק משסירב בעל-ההון היהודי לקבל את פסק הבוררות בעניין שכרו של הפועל היה צידוק מוסרי לשביתה ) ולשכות-עבודה נייטראליות . מן הדין שתהא ההסתדרות איגוד מקצועי גרידא ולא תשא פנים לשוס פועל , תהא הכרתו המדינית אשר תהיה . כאשר כתב זיבוטינסקי ( ב ( 1932 את מאמרו : "כן , לשבור , " לא הטיף לשבירת ההסתדרות , אלא רק לערעור המונופול שלה . ואכן , ב , 1934 נוסדה "הסתדרות-העובדים הלאומית" העצמאית ליד המפלגה הרביזיוניסטית בארץ . קונגרס "המטרה הסופית" ב 1931 נערך הקונגרס הציוני ה 17 בבאזל — הקונגרס הסוער ביותר בחייו של זיבוטינסקי . בידוע שהוא לא שש להשתתף בו ובמערכת הבחירות שקדמה לו . עצם הרעיון , שעליו לחזור לבית שאינו ביתו ואל משפחה שמתייחסת אליו כאל בן-חורג , דומה היה עליו כחזות-אימיס . השבועיים , שבהם היה עליו לבלות באולמות הקונגרס ומסדרונותיו , להסב הנאה לנוכחים בנאומיו , לחייך לצירים שנקרו על דרכו ופנו אליו בדברים , להחניק בחובו את רגשותיו האמיתיים , נראו בעיניו כ"טבילה באמבט של בוץ . " לבו אמר לו שאין למפלגתו סיכוי לכבוש את השלטון בציונות באמצעות הקונגרס . ברור היה לו כי יקשה להשיג רוב במצב הקיים ; קהל-הבוחרים קופא על שמריו וחוזר ומביע את אימונו בהנהגה הקיימת על דרך האינרציה . תנועת-שחרור , מעצם טבעה , מחייבת דרכי-פעולה נועזות ; על האופוזיציה לשמש חיל-חלוץ העובר לפני המחנה ולקרוא בלא חשש לשינוי-ערכים ולתמורה . אף-על-פי-כן אכפה על זיבוטינסקי דעת חבריו ה"מתונים" שהאיצו בו להמשיך ב"משחק , " והוא נעתר להם בלא חמדה והודיע על
|
|