|
|
עמוד:42
השאלה הערבית באותה תקופה נתגבשה והלכה עמדתו העקרונית של ז'בוטינסקי לגבי השאלה הערבית . בנאומו במושב הוועד הפועל הציוני בפראג ( יולי ( 1921 הוא טובע בפעם הראשונה את המושג "קיר הברזל . " הוא טוען לביצורו של כוח-הנשק העברי במידה כזאת , שתתהווה כעין חומת-מגן לגדור בעד כל נסיון ערבי לשים לאל את מפעל-ההתיישבות הציוני . מן הדין לסתום כל פירצה העלולה לגרות את הערבים ולהשלותם כי ניתן להרוס את הבניין הציוני אם רק יתמידו בהתגרותם . רק כאשר ישתכנע הערבי כי כל מאמציו בכיוון זה הם לשווא , ישלים עם המצב ויניח את נשקו מידו . גישתו זו של זיבוטינסקי היתה מבוססת על ריאליזם מעורטל מכל שיקולים של מיסטיקה . הסתמכות על הזכויות ההיסטוריות בלבד אין בה כדי לערוב לבטחונו של המפעל . ז'בוטינסקי הודה בקיומה של תנועה לאומית ערבית וידע כי גורל הארץ יוכרע , בסופו של דבר , תוך התנגשות בין תנועה זו לתנועת השחרור העברית . תהליך זה היה , לדעתו , בלתי נמנע , כי זה דרכה של כל התיישבות הנתקלת בהתנגדותו של יליד-המקום . "קיר הברזל" מושתת לא רק על ההגיון , אלא שהוא מעוגן גס במוסר . עם שיש לו שטחים נרחבים , משאבים לאין-גבול , וכמה מדינות עצמאיות , מן הדין ומן היושר שלא תהא עינו צרה ב"כבשת הרש" של הנרדף בעמים . אין לו ליהודי לאן ללכת , פרט לארץ-ישראל , כדי להקים בה את שלטונו הריבוני , וזכאי הוא שתהיה לו מדינה משלו , כמוהו ככל אומה אחרת , כגדולה כקטנה . עוד בשנות ה 20 חזה זיבוטינסקי את שקיעתן של המעצמות הקולוניאליות במזרח התיכון ובצפון אפריקה . במכתבו לאוסקר גרוזנברג ( ב ( 1927 הוא מתנבא ואומר : "נכון הדבר שאירופה יכולה רק לדכא את הערבים , אך אינה יכולה להסתדר אתם על בסיס הדיכוי . לכן , גם אבד תאבד , בסופו של דבר , בעוד 50 או 75 שנים , את כל הארצות המאוכלסות ערבים . אולי אפילו קודם לכן , בעוד כ 30 שנה . אך שלושים שנה יש בהן שהות מספקת — במשטר-התיישבות ראוי — כדי לתת לנו את האפשרות ליצור בארץ-ישראל רוב עברי . " הנה , משום כך דחק זיבוטינסקי את הקץ והאיץ בחבריו להחיש את קצב הגשמת הציונות ככל שניתן , כדי שלא תתאחר על עמנו השעה . ושוב , אין זיבוטינסקי מאמין שניתן לשחד את הערבי במתנות ובשלמוניס , בשידולים ובפיתויים ובהבטחות סרק . אויבי הציונות במחנה הערבי אינם תמימים ואינם כסילים ו לא רבים מהם יאותו למכור את רגשותיהם הפאטריוטיים בעד בצע כסף . על כן , מוטב לדבר עמהם גלויות ולומר להם את האמת , ומתוך שהם נבונים יקבלו עליהם את הדין , בתנאי , מובן , שהציונות לא תתגלה בחולשתה ומתוך כך תניע אותם לעשות נסיונות חוזרים ונשנים לדחוק את רגלינו . הוא גם לא האמין בנסיונות הנאיביים לכונן
|
|