|
|
עמוד:39
5 חבר ההנהלה הציונית כעקבות הצהרת באלפור ובמרוצת השנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה באה לידי עם ישראל והתנועה הציונית הזדמנות גדולה להגשים את חזון-הדורות ואת חלומו של הרצל על " מדינה יהודית . " שעת-הכושר הוחמצה . ד"ר וייצמן תלה את קולר התקווה הנכזבת בצווארי היהודים עצמם ; ב 1920 השמיע בכאב את זעקתו : "עם ישראל , איכה , " ? ובמידת-מה מצא צידוק לכשלון גם בנסיבות האובייקטיביות . בשעתו אמר לו לויד גיורג , שיש להזדרז במעשים ובקביעת עובדות מוגמרות , והעלה לפניו את משל הים הבאלטי , שדרכו לקפוא בחורף , ואשר על כן יש לנצל את עונת ההפשרה . נורדאו , שהיה מדינאי בעל חזין , הציע ב 1919 להעביר לארץ-ישראל , בבת אחת , כ 600 , 000 יהודים , כדי ליצור כה רוב יהודי , אך איש לא נטה לקבל את תכניתו ה"דמיונית . " הקופה הציונית היתה ריקה , מה שלא הפתיע את זיבוטינסקי ; טענתו היתה , כי כדי לפתוח את כיסי היהודים יש צורך להלהיבם תחילה בנצנוצי הרעיון ההיסטורי העומד להתממש בממדים גדולים . זיבוטינסקי לא השתתף בוועידה הציונית בלונדון ביולי 1920 ( הוא הגיע לבירה האנגלית חודש לאחר פתיחתה . ( הוחלט כוועידה על גיוס 25 מיליון לי"ש לבניין "הבית הלאומי , " וכן נוסדה בוועידה " קרן היסוד" ; זיבוטינסקי נמנה עם מנהליה והוא הועמד בראש מחלקת העתונות והתעמולה שלה . למרות משקע המרירות במסכת היחסים שבינו לבין ד"ר וייצמן מימי מאסרו בעכו , הגיעו השניים לידי הבנה ביניהם בדבר שיתוף פעולה . וייצמן העריך תמיד את כשרונותיו וכוח-התנופה של ז'בוטינסקי , וברור היה לו שיש לרתמו לעבודה , ביחוד לאחר שיצאו לו מוניטין בעולם בעקבות פרשת ירושלים ועכו . השניים חתמו איפוא על הסכם , ובמארס 1921 נבחר זיבוטינסקי להנהלה הציונית . בשליחות קרן-היסוד תנאי עיקרי הציב זיבוטינסקי להצטרפותו להנהלה : תביעה לשיקומו של הגדוד העברי . בקיומו של כוח צבאי יהודי , במסגרת חיל-המצב הבריטי בארץ , ראה זיבוטינסקי את המפתח לבטחון הישוב העברי ולהמשך ההתיישבות הציונית . לעת ההיא כבר נתפרק הגדוד במידה רבה , ובקיץ 1921 ( לאחר מאורעות מאי ) חוסלו שרידיו האחרונים . כל עוד היו חיילים עברים בארץ נשמר בה השקט , אפילו בשעה שמצרים הסמוכה היתה שרויה במרד ובהתפרעויות . הוא היה משוכנע , כי כל עוד יווכחו הערבים
|
|