|
|
עמוד:35
הצבאי ו שני ראשי המסיתים במחנה הערבי ( חאגי אמין אל-חוסייני , אחיו של המופתי של ירושלים , ועארף אל-עארף , עורך עתון ערבי לאומני ) נשפטו שלא בפניהם ( הם הצליחו לחמוק מן הארץ ) ל 10 שנות מאסר , ושני ערבים אחרים , שנמצאו אשמים במעשי אונס , נידונו אף הם ל 15 שנות מאסר עם עבודת-פרך . פסקי-הדין המקבילים נתפרסמו בעת ובעונה אחת , הווה אומר ! דין אחד לפורע ולקרבן ! פרשת המאסר והמשפט באה על ז'בוטינסקי במפתיע . הוא אמנם כבר נתנסה בישיבה בבתי-סוהר , אך הוא לא העלה אפילו בדמיונו אפשרות של מאסר בירושלים , בכלא בריטי , בימים שנדמה היה , כי טרם הועם בהם מלוא זהרה של הצהרת באלפור . לימים היה בדעתו להעלות על ספר את פרקי ימי ענותו בהיותו "אסיר ממשלת הוד מלכותו , מספר , " 127 אך הוא לא הספיק . בקטע-זכרונות שנותר בכתביו הוא מתאר את שבעת ימי ישיבתו ב"מוסקוביה" — בית-הסוהר בירושלים . הימים עמדו בסימן הדכאון שירד על חבריו מיד לאחר מתן פסק-הדין . הוא ניסה לרומם את רוחם והביע את בטחונו שאיש מהם לא יצטרך לרצות את העונש עד תום . דעת-הקהל בעקבות הסערה שתתחולל בחוץ לא תרשה זאת . כדי לחזק את כוח-העמידה החדיר בהם את ההכרה שיש להתייחס בבוז לשוביהם ול"גינוני" הכלא שבאמצעותם הם מבקשים להשפיל את השפוטים . "הספר של בית-הכלא גזז את שערותינו , ואנו צחקנו ! את בגדינו החליפו לנו בתלבושת מתאימה למוסד , וצחקנו ; סירבנו למזונות , דרשנו מרק-בשר ולא קיבלנו , ושבוע לא אכלנו אלא לחם ערבי , תבול מין עשב מקוצץ , שלא ידעתי שמו , — וצחקנו ... כל טיפת-רעל יום-יומית בלענו בצחוק . " בתחילה היה בדעת השלטונות לגרש את ה"מורדים" למצרים . בתחנת-הרכבת בירושלים , לפני היציאה , נפגש זיבוטינסקי עם אמו ( כדי להתראות עם בנה היא נסעה בשבת בפעם הראשונה והאחרונה בחייה , ( אך בהגיע השיירה לקאנטארה נתקבלה הודעתו של אלנבי שאין הוא מעוניין ב"פושעים יהודים" בתחומו , ואז החזירום וכלאום במבצר הצלבנים בעכו . משפט זיבוטינסקי וחבריו והעונשים הכבדים שהוטלו עליהם היכו את הישוב העברי בתדהמה . הכל נתקפו בהרגשת עלבון צורב . ההזדהות עמהם היתה כללית , של אנשי הישוב החדש והישן כאחד . בכרוז , שפרסמה "אחדות העבודה" לבוחרים לאסיפת-הנבחרים הראשונה , נאמר מפורשות , כי "יחטאו של זיבוטינסקי הוא 'חטא' כולנו , " וכל המפלגות שהתמודדו בבחירות נקראו להציב את זיבוטינסקי , "מגן ירושלים , " כראש רשימותיהן . בשביעי של פסח , חרף קדושת החג , החתימו את המתפללים על עצומה לשלטונות , ובה הובעה הזדהות עם חברי ה"הגנה" ובקשה להימסר לדין על
|
|