|
|
עמוד:17
הנואם ובתחום התעמולה הציונית בעל-פה אפשר שלא היה לו מתחרה . ז'בוטינסקי היה גדול הנואמים במחנה הציוני . כשרונו זה נתגלה עוד ברומא , בנשאו את דבריו באיטלקית , שהתנגנה בפיו במלודיות מושכת-לב , ובשובו לרוסיה כבש חיש-מהר את קהל ההמונים בסערה . ראשית פרסומו בתור נואם בא לו בעקבות האזכרה שנערכה להרצל בבית-הכנסת הגדול בפטרבורג ( ב . ( 1904 זיבוטינסקי קרא באוזני הקהל את שיר ה"הספד" שהוא עצמו כתב לרגל המאורע והמשיך בדברי פרוזה — "בשבתי על הקרקע . " רושם דבריו היה עצום . המאזינים כמו קפאו על מקומם , אחוזי-קסם . מאז כמו לא בא הקץ לנאומיו ; הוא נדרש לשתף עצמו באסיפות ציוניות בכל מקום שיהודים נחיתים בו ; ובכל מקום נעשה הוא למוקד-עניין . בין שאר הגורמים , שתרמו לגדולתו בתור נואם , יש למנות את עצם גישתו למלאכת הנאום בכובד ראש . כל נאום נחשב בעיניו למעשה-אמנות הטעון הכנה קפדנית . דרך האילתור לא היתה מקובלת עליו . נהפוך הוא , מראש נתן דעתו על כל ביטוי ועל כל מחווה שייזדקק להם . כדי להביא לעולם יצירה מושלמת מן הדין לשלב בה באורח האדמוני כל הגה וכל צליל וכל תנועת-יד . הרבה חן לנאומו תרם חושו המוסיקאלי הדק . ( בילדותו ניגן בכינור . ( אוזנו היתה קשובה לכל מנגינת-לב ולכל רחש-מחשבה . כדרך יצירתו בכתב כן דרך יצירתו בעל-פה ; אף היא הצטיינה בפשטות ובבהירות . נפשו נקעה מערפול , מטשטוש מושגים ומהטעיה . בקונגרסים הציוניים היו נאומיו תמיד מרכז ההתעניינות . בהיוודע השעה בה ישא את דבריו היו המסדרונות מתרוקנים מאדם והכל החלו נחפזים להידחק ולהידחס אל תוך אולם הדיונים . גם כושרו המופלא ללמוד לשונות בא לו במידה רבה הודות לכשרונו המוסיקאלי . המלה והמשפט נתפסו בתודעתו כצלילים וכמחרוזת-מנגינות . "כל גוון במבטא של שפה כל-שהיא אני מרגיש תיכף ומיד , " אמר ז'בוטינסקי בתשובה לשאלתו של המחנך-הבלשן ד"ר יצחק אפשטיין . ונוסף על חושו זה עמד לו לזיבוטינלזקי כוח-זכרונו הבלתי רגיל . יצירות פרוזה ושירה לרוב שינן בעל-פה בלא כל מאמץ ; לשם כך הספיקה לו קריאה אחת בלבד , והדברים נשתמרו בזכרונו לאורך ימים . כמה לשונות ידע ? הוא עצמו הודה כידיעה מעמיקה של עשר לשונות , משמע , כושר לדבר בהן , לכתוב וליצור בהן . ואולם אין ספק שעוד שתי עשרות לשונות היו שגורות בפיו , אלא שעל כך לא הרחיב את הדיבור משום נטייתו לברוח מכל אבק של יוהרה : יתירה מזו . הוא לא אהב לחשוף את עצמו או את סגולותיו האישיות בפני הזר ,
|
|