|
|
עמוד:8
הצעירים חשים טרנספורמציה בהבניית המושג "גבול" מישות מוחשית וגלויה להמשגה מופשטת ומעורפלת . הם גם לומדים שהמיומנויות הדרושות לניווט בין השתיים אינן ניתנות להנחלה שיטתית , אלא נרכשות כידע אישי ואינטואיטיבי . גורם נוסף המקשה חציית גבולות הוא שצעירים רבים לא שותפו על ידי הוריהם בהחלטות שקדמו לפעולת ההגירה , אך עליהם לשאת בתוצאותיה . זאת , במקביל לטענה השגורה בפי המבוגרים , שעתיד ילדיהם היה השיקול העיקרי שהניע אותם להגר . מוטיב בולט בכמה מבין העבודות בספר הוא דרגת התחכום והרפלקסיביות שבה הנחקרים מטפלים במעבריהם בין העולמות . כלומדי תרבות מתוך מודעות , רגישותם להבחנות בין סוגים שונים של ידע הינה גבוהה , והיישומים חדים ומדויקים . שתי העבודות הראשונות ( של ענטבי ימיני ושל גרופר , יעקב ונודלמן < מטפלות בתלאות המלוות את הסתגלותם של צעירים יוצאי אתיופיה לחברתם החדשה . ענטבי ימיני לוקחת אותנו צעד אחד הלאה , בהדגימה חלופות שצעירי עדה זו נוקטים כדי למצוא לעצמם תחליפי הזדהות מחוץ לגבולות ישראל . בין השורות משתמע ההפסד לחברה הקולטת , שהרחיקה אותם ויצרה בקרבם דרגת ניכור כזאת . גרופר , יעקב ונודלמן מציגים לפנינו מבט בוחן וביקורתי על פרקטיקות השילוב של מתבגרים עולים מאתיופיה בפנימייה של "עליית הנוער . " בגלל פרקטיקות אלה הם חווים את כניסתם למוסד כסדרה של טקסי מעבר , במקום כקבלה חלקה המסתייעת בתיווך התרבותי של הצוות החינוכי . הכותבים מסיקים מסקנות לגבי השיפור הדרוש בתהליך הכנסתם של בני נוער אלה לעולם הפנימייה . גם שמאי עוסק במסגרות פנימייתיות - הפעם ליוצאי חבר העמים . המוסד הקיבוצי , שאותו הוא חוקר , מעביר אף הוא מסרים מנוגדים לנערים העולים . המחנכים אומנם מלאי הניעה > מוטיווציה < לעבוד עם הקבוצה החדשה , אך בני גילם המקומיים היו מעדיפים לחיות את חייהם כשהם משוחררים מהחובה להתחשב במצטרפים . מאחר שהמבוגרים בקיבוץ לא ביקשו את חוות דעתם של הנערים המקומיים לגבי הבאת קבוצת העולים אל תוך עולמם , קשה לצפות מהם לשיתוף פעולה מלא וחייכני . שמאי דן בסגנונות הסתגלות אישיים בקרב המתבגרים העולים ובתגובותיהן של המערכות כלפיהם . איזיקוביץ' מנתחת את הסתגלותם החברתית של צעירים מן המדינות האירופיות של ברית המועצות לשעבר שעלו עם הוריהם ולומדים במסגרת חינוכית בקהילות מגוריהם , תוך התעמקות בהבדלים בין המינים באופני
|
|