הקדמה

עמוד:12

אותה לאורח חיים מחייב . פרויקט זה הוא מפתח להבנת רבות מפסיקותיו ההלכתיות ואף לדרכו הפוליטית והחברתית . המעגל השלישי הוא הביוגרפיה של הרב יוסף המאירה את ההקשר שבו הוא חי את חייו ופועל כרב וכפוסק הלכה . תפקידיו הציבוריים וכן חייו האישיים של הרב יוסף משתקפים בעמדותיו ההלכתיות ובדרכו כמנהיג ציבור . בהקשר זה אסקור את יצירתו ההלכתית של הרב יוסף ואת המחקרים שנעשו על פסיקתו . הפרק הרביעי בחלק זה מבקש להסביר לקורא את דרך עבודתי בחקר ההלכה לפי הנחות מתודיות ותאורטיות הלקוחות מתחום מדעי החברה בכלל וביקורת התרבות בפרט . החלק השני של הספר עוסק בתגובתו של הרב יוסף לתופעות החילון , הרפורמה והיחלשות הסמכות הרבנית . בפסיקתו ההלכתית הוא מבקש להגיב על תופעות אלו ולהתמודד עמן . לשם כך הוא נוקט כמה אסטרטגיות פעולה . הרב יוסף נוקט מדיניות הלכתית אינקלוסיבית המבקשת להכיל ציבור רחב של שומרי מסורת שאינם מקפידים על כל דרישות ההלכה . ביטוי לכך נמצא בקביעה "כוח דהיתרא עדיף , " ובשימוש במדיניות "הרע במיעוטו" ו"העלמת עין . " לנושא זה יוחד הפרק החמישי של הספר , העוסק בפעולותיו של הרב יוסף המונחות על ידי המגמה ש"לא לדחות אבן אחר הנופל . " בתחומים אחרים נוקט הרב יוסף מדיניות הלכתית אקסקלוסיבית המדירה את האידאולוגיה החילונית וכן את ניסיונות השינוי וחידוש פני ההלכה לנוכח השינויים החברתיים והתרבותיים . הפרק השישי של הספר עוסק בנושא זה ומעלה כמה הבחנות בנוגע לתופעות החילון למיניהן . בפרק זה נידונה גם מדיניות הגיור של הרב עובדיה יוסף וכן ההבדל , העולה מפסיקתו , בין שינויים בפרקטיקה הדתית שאינם משקפים אידאולוגיה של רפורמה ובין שינויים המושפעים מהשקפתם של "המחדשים המודרניים" שנגדם יוצא הרב יוסף בכל תוקף . הרב יוסף גם מבקש לחזק את הסמכות הרבנית , הן על ידי טיפוח מעמדם של רבנים ותלמידי חכמים והן על ידי הכפפת הפסיקה הספרדית לשרביט אחד , שרביטו של "מרן" ר' יוסף קארו . את זאת מבקש הרב יוסף להשיג על ידי ביטול מנהגי ערות וביטול כל סמכות שאינה רבנית וכל סמכות רבנית שאינה כפופה לפסיקתו שלו . לנושא זה יוחד הפרק השביעי . החלק השלישי של הספר יוחד ליחסו של הרב עובדיה יוסף לציונות , למדינת ישראל ולמערכת המשפט שלה , גם כאן באה לידי ביטוי מדיניות ההכלה מצד אחד וההדרה מצד אחר . הפרק השמיני עוסק ביחסו האמביוולנטי של הרב יוסף למדינת ישראל ולציונות : מצד אחד רואה הרב יוסף את פעולתה של התנועה הציונית להעלות את יהודי העולם לארץ בחיוב , מצד אחר הוא מבקר בחריפות את החילוניות הישראלית , שהיא חלק משמעותי מן האידאולוגיה הציונית . הרב יוסף מנהל מאבק בהגמוניה התרבותית של החילוניות הישראלית , וביטוי מובהק לכך נמצא ביחסו השלילי למערכת המשפט הישראלית , המוגדרת בפסיקתו "ערכאות של נכרים" שאסור להתדיין בפניהם . ליחסו של הרב יוסף למערכת המשפט הישראלית יוחד הפרק התשיעי , ובסופו נבחנת עמדתו של הרב יוסף לנוכח הליברליזם הרב תרבותי והפלורליזם המשפטי .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר