החינוך לקראת המאה העשרים ואחת מבוא

עמוד:10

השעו הראשון עוסק במגמות גפ > תוח עונ » ד > של החעון . פותח משה סמילנסקי , העוסק במאמרו במבט נרחב ביותר בהצעה לרפורמה מקפת של מערכת החינוך לקראת המאה העשרים ואחת . ההצעה כוללת יצירת מסגרת חדשה של לימודים במכללות מגיל שבע עשרה עד תשע עשרה , הנהגת שירות חובה לאומי כללי בכל תחומי החברה ופיתוח תוכניות הכשרה ותמיכה " , כישורי חיים , " בכל שלבי החינוך הפורמלי ומעבר להם . שלמה שרן בוחן במאמרו את העקרונות המשותפים לפרויקטים חדשניים בחינוך התיכוני . לפי שרן , עקרונות אלה הם : עבודת צוות לתכנון ההוראה והתאמתה , תוכניות לימודים רב מקצועיות ואינטגרטיביות , קשר לקהילה , צמצום ההוראה הפרונטלית והידוק קשרי מורהתלמיד . המאמר מתאר באופן מעמיק את ההיבטים השונים של פרויקטים חדשניים , החל במבנה הארגוני , מטרות ותכנים וכלה בדרכי הוראה והכשרת מורים . תמר לוין עוסקת בתוכנית לימודים בעידן הטכנולוגי . היא דנה בהתעצמות המדע והטכנולוגיה בעידן המודרני ובצורך לשנות את היעדים של תוכנית הלימודים , את התכנים ואת דרכי ההוראה . לוין מדגישה את הצורך בראייה כוללת של מערכת החינוך , במעבר לטיפוח מיומנויות חשיבה גבוהות , בתוכנית לימודים בין ורב תחומית , בלמידה של קבוצות עמיתים ובתפיסה גמישה של מערכת הלמידה . דוד חן פורש תכנון אמפירי של מערכת חינוך עתידית . זו מבוססת על עקרונות חדשניים , הרואים בחינוך מסגרת המסדירה את היחסים בין הלומדים לגוף הידע הציבורי . המאמר מתאר את בית הספר "כרמים , " המוקם בראשון לציון ומיועד לפתוח את שעריו בספטמבר . 1995 רבים מן העקרונות המוזכרים במאמריהם של שרן ולוין יועמדו בבית ספר זה במבחן מעשי וילוו במחקר ובהערכה . במאמרם של משה זילברשטיין , דליה עמנואל ונעמה צבר-בן יהושע דנים המחברים בתכנון לימודים בית ספרי במובנו הרחב של המושג ; קביעת יעדים , יצירת אמצעים להשגתם ובניית מנגנון פדגוגי לפיתוחו של המוסד החינוכי . מייחדת את הגישה ראייה מקיפה ושלמה של המוסד החינוכי כמערכת ויישום לקחים של מחקר מתמשך לצורך פיתוחו של המוסד החינוכי כישות אוטונומית . דן גבתון ממשיך את ליבון הנושא של בית הספר האוטונומי . הוא בוחן את המורכבות והמתח שבין תפיסת השליטה המרכזית בחינוך לבין התפיסה של הביזור המקנה אוטונומיה למוסד החינוכי הייחודי . המאמר דן למעשה ביחסים שבין בית הספר והחברה הדמוקרטית ומצביע על סיכויים וסיכונים בחינוך לדמוקרטיה . פלור היימן , רונה שביט ורנה שפירא בוחנות במאמרן על אוטונומיה ובחירה מבוקרת בחינוך את המציאות הישראלית . המחברות מציעות מודל דינמי , המאזן בין בחירה מבוקרת של התלמידים לבין אוטונומיה בית ספרית . לאחר סקירה מקיפה ומעמיקה של הרקע התיאורטי , מגיעות המחברות לידי גיבוש מודל המיועד לחזק את הפרט ( התלמידים וההורים , ( להעצים את בית הספר והמורים וכן את הקהילה , לנוכח התפיסה העכשווית , המקנה לשלטון המרכזי זכויות בקרה מרחיקות לכת על החינוך . מגמה זו תניב יתר שיתוף , אחריות ומחויבות . בכך מצביעות המחברות על המגמות החדשות שמערכת החינוך חייבת לאפשר . מאמרה של מנוחה בירנבוים עוסק בסוגיה מרכזית של תהליכי החינוך — ההערכה . במאמר מועלות חלופות מתקדמות להערכות באמצעות מבחנים , כגון ביצוע , פורטפוליו ותוצר , ונידון הקשר בין המבחנים לתהליכי ההוראה ואפקטיביות החינוך . המחברת מציעה אסטרטגיה עתידית כוללת של הערכות , שתותאם בה הערכה למאפייני הפרט , תוך איזון עם הסביבה הלימודית ומטרות ההערכה עצמה .

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר