|
|
עמוד:12
הממלכתי . הדמיון נובע מראיית תולדות היהודים כסיפור לאומי , ולא דתי , ומן השילוב בין ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה הכללית - מאפיינים המרחיקים גישה זו מגישת המגזר החרדי . לעומת זה , במגזר הממלכתי הדתי מושם דגש בשימוש בחוויה האישית , המשפחתית והקהילתית לצורכי הוראת ההיסטוריה , דבר המאפשר פרשנות א היסטורית לתולדות העם , ומייחד את המגזר ממגזרים אחרים . מאג'ד אלחאג' בוחן באופן השוואתי את התפתחות מטרותיהן של תוכניות הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר העבריים והערביים בין שנות החמישים ושנות התשעים , ומוצא כי למרות השינויים שחלו בהן , נותר פער גדול בין שני סוגי התוכניות . התוכניות המיועדות לבתי הםפר העבריים מבליטות את הצורך בהכרת ההיסטוריה הייחודית של עם ישראל , ואף שהתוכניות המאוחרות יותר מציבות לעצמן כמטרה חשובה הבנת "אנשים ועמים אחרים , " הגישה הינד . עדיין אתנוצנטרית בבסיסה . לעומת זה , התוכניות של בתי הספר הערביים התעלמו בתחילה מן המימד הלאומי של המיעוט הערבי בישראל , וגם לאחר ההכרה בו נותרה הדרישה לרב תרבותיות בלעדית למגזר הערבי . התוצאה היא מערכת דואלית וא סימטרית , שבה הלאום השליט אינו מחויב לגישה רב תרבותית , בעוד שהמיעוט הנשלט נדרש להכיר בתרבות הרוב כשוות ערך לתרבותו . נילי קרן מרחיבה את הפרספקטיבה החינוכית ומפנה את מבטה אל המוסדות והמוזיאונים להנצחת השואה , מתוך מטרה לנתח את תרומתם להוראת השואה בישראל . קרן מצביעה על המתח הבסיסי הקיים בין הנצחה והוראה , ועל כך שבתי ספר רבים שלחו את תלמידיהם למוסדות ולמוזיאונים כאלה משום שחשו כי הם אינם מסוגלים להתמודד כהלכה עם הוראת הנושא . התוצאה הייתה הבלטת המימד הרגשי והחווייתי בהוראת השואה על חשבון המימד הקוגניטיבי . עם הגידול במספר משלחות התלמידים הנוסעות למחנות ההשמדה בפולין , נהפכו מוסדות ההנצחה לארגונים המכינים את התלמידים לקראת המסע , וכך התרחב עוד יותר הפער בין הלימודים הפורמליים בנושא השואה לבין המימד החווייתי . כתוצאה מכך , ובהעדר כל חשיבה מסודרת לגבי "חלוקת העבודה" החינוכית בין מוסדות ההנצחה ובתי הספר , תפסו המוסדות את המקום המרכזי בכל הנוגע להוראת השואה בישראל . שבעת המאמרים הכלולים בספר עוסקים בהיבטים העיקריים של עיצוב תמונת העבר במערכת החינוך הישראלית , אך אינם מתיימרים להקיף את כל הסוגיות . זרקוריהם של החוקרים הופנו בעיקר אל המוצרים הכתובים של מערכת החינוך - תוכניות הלימודים וספרי הלימוד - ואילו פינות אחרות בה נותרו בלתי מוארות . למשל , אין בספר זה דיון בהוראת ההיסטוריה כפי שהיא מתרחשת באורח יומיומי , בחדר הכיתה , באמצעות המגע הישיר בין המורה והתלמידים . אך גם ללא מחקר כזה מצטיירת מתוך המאמרים תמונה מורכבת של מערכת חינוך המיטלטלת בין
|
|