|
|
עמוד:13
אני פותח ספר זה , בסניה אל מירים , פרופסורים , אל . מחנכים ומנהלים בבתי ספר , באוניברסיטה , ובשאר מוסדות החינוך . אך מה יש בדעתי לומר להם ל ביושבי כאן , בחדר עבודתי , מתלבט בשאלה זו , עובר בי זרם מחשבות ורגשות' » ד שאין לי כל מושג היכן אתחיל . והנה צץ רעיון — עלי לדבר על ל מידה . אך ל א על אותו חומר עקר , מיותר ונשכח בנקל , הנדחס אל מוחו של היחיד חסר הישע , היושב על מושבו כפות בכבלי הציות ! המדובר בלמידה באותה סקרנות שאיננה יודעת שובע . המניעה נער מתבגר לקלוט כל שביכולתו — לראות , לשמוע או לקרוא — על מנועי בנזין , כדי להעלות את יעילותו ומהירותו של הקטנוע שלו . אני מתכוון לאותו סטודנט האומר ; יכל שאני מגלה וקולט , עליו להיות חלק ממני " . אני מתכוון להתנסות בלמידה המתנהלת כן : ''לא , זה איננו מה שאני מבקש ... רגעו זה מתקרב למה שמעניין אותי . " זהו ! עתה אני יורע מהו שנחוץ לי ומה עלי לרעת " . למידה מעין זו היא נושאו העיקרי של ספר זה . שני סוגי למידה באופן כללי ' אני סבור שניתן לחלק את הלמידה לשני סוגים . זאת- על פי המשמעות שמייחס הלומד לחומר הנלמד . בקצה האחד , תימצאנה משימות מאותו סוג שפסיכולוגים נוהגים להטיל על נבדקים : למידת הברות חסרות משמעות , כגון שינון הברות תפל , ( nonsens syllables ) סיומות וכיוצא באלה . למידה מעין זו הינה משימה קשה , שכן , החומר הנלמד אין לו משמעות בשביל הלומד ועל כן הוא עשוי להישכח במהירות . לעיתים תכופות אנו מתעלמים מן העובדה שחלק נכבד מחומר הלימוד הינו נטול משמעות ועל כן גם מביך , עבור התלמידים . בדיוק כפי שרשימה של הברות תפל הינה בשבילנו .
|
|