|
|
עמוד:3
ספק אם אפשר להסיק מסקנות פוליטיות אקטואליות מניסיון מעורבותו החברתית והפוליטית של הקיבוץ בחיי היישוב . הכול השתנה מאז : גם היישוב , גם המציאות המדינית וגם הקיבוץ . ואולם העבר אינו נמחק , הוא חי בנו ומשפיע , גם כאשר אנו מודעים , ואף כשאיננו מודעים להשפעתו . לפיכך , המודעות לעבר , ובייחוד לעבר הקרוב , מקילה על הבנת ההווה , ולעתים עשויה גם לכוון את התנהגותנו . * * * חלף כמעט עשור , מהשלמת כתב היד במתכונתו הראשונה , כעבודת מחקר לקבלת תואר באוניברסיטת תל אביב . לא כל דוקטורט רואה אור ומוגש לקהל הקוראים הרחב , ואפשר שגם מחקרי זה , היה ממשיך לשמש רק אותו קהל נבחר , אך מצומצם , של חוקרים , שעיקר עניינם בחקר תולדות היישוב בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל . אולם חבריי לעבודה ב"יד יערי , " מכון לתיעוד וחקר של השומר הצעיר , עודדו אותי לעבד מחדש את כתב היד ולהוציאו לאור . במשך כל התקופה ליווה אותי בעצה ובהדרכה , מורי וידידי , פרופסור יוסף גורני , והשפעת גישתו ההיסטורית המעמיקה והמקורית מורגשת היטב בדפי הספר . מאז פנייתי הראשונה לצבי צמרת , מנהל "יד יצחק בךצבי , " עברה גם כן עת לא קצרה , ועד אשר הגיע תורי לעריכה הסופית של הספר , היה סיפק בידי לעבד ולחזור לעבד את כתב היד פעמים מספר . לכן נתונה תודתי ל"יד בן צבי" ולמנהלו , למערכת בית ההוצאה ולראש המכון לחקר א ^ ישראל ויישובה , הפרופסור יהושע בן אריה , על שאיפשרו לי את הוצאת הספר , ועל הטיפול המסור והנאמן בכתב היד בשלבי השלמתו והכנתו לדפוס . עיקרי התיאור ההיסטורי וניתוח התהליכים והאירועים לא נשתנו מאז נתינתם הראשונה במחקר המקורי , אך ניסוח הדברים נשתנה ושופר עם הזמן , וגם המסקנות נראות לי היום בשלות , שלמות וזהירות יותר . על כן הספר יצא אך נשכר מהשהיית פירסומו . עמיתים וחברים רבים קראו את כתב היד והעירו את הערותיהם וייסלח לי , שלא אזכיר את כולם . ייזכרו כאן לטוב ולמיטב : ד"ר דב בר ניר , פרופסור זאב צחור , פרופסור אלקנה מרגלית , ד"ר אלי צור וד"ר ברוך כנרי . על עיבודו וניסוחו של כתב היד שקד בנאמנות ובכישרון ידידי המנוח , משה כהן , איש בית אלפא , אך מותו החטוף מנע ממנו להשלים את מלאכתו . תודתי נתונה למר ישראל רונן , שהשקיע עבודה רבה במתן צורה לשונית נאה ומדוייקת לספר . גב' שלומית משולם , מזכירת המערכת , ליוותה את עריכת הספר בכל שלביו , בחיבה , בהתמדה ובסבלנות לאין שיעור . ולא אוכל שלא להזכיר , לבסוף , את רעייתי , רבקה , שהעתיקה והקלידה את כתב היד אין ספור פעמים ובלעדי סיועה , ספק אם הייתי מצליח להשלים את עבודתי . לכולם שלמי תודתי . להבות הבשן , טבת תשנ"ג . דצמבר . 1992 ד"ז
|
|