|
|
עמוד:7
פתח דבר לעבודה רבת התועלת הזאת , שיש לי הכבוד להקדים מלים מספר , ישנן שתי תכונות , אשר , לרוע המזל , אינן נפוצות כפי שניתן היה לצפות במחקרים מסוג זה . ראשית כול , לטקסט יש גישה ממשית שמעבר לאותן תיאוריות הנשאבות כמסקנות מן הפסיכולוגיה . במקום להצטמצם בהצגת מושגים כלליים מספקים הפרקים השונים פרטים על מצבים עובדתיים ונסיונות הוראה מעשיים בסביבת בית הספר . ליתר דיוק , מחברי ספר זה מביעים את אמונתם , כי תחום הפסיכולוגיה הניסויית חייב להישאר אוטונומי גם כאשר הוא משתמש במימצאים של הפסיכולוגיה ( ממש כשם שהרפואה מנצלת את הפסיכולוגיה ) וכי את כל ההיפותיזות הנשאבות מן הפסיכולוגיה יש לאמת באמצעות נסיין מעשי בכיתה ותוצאות חינוכיות , ואין להתבסם רק על מסקנות פשוטות . ושנית , המחברים מגלים הבנה עמוקה של התפקיד אותו ממלאות פעולות בהתפתחות האינטליגנציה והידע של הילדים ; פעולות כאלה מתייחסות למניפולציה של עצמים ולמשמעות מניפולציות ניסוייות ופעילות כאלה להבנת הטרנספורמציה של עצמים . בניגוד לעמדה זו נראה כי מחנכים רבים , החושבים כי הם מיישמים את העקרונות הפסיכולוגיים שלי , מגבילים עצמם להצגת העצמים מבלי שיאפשרו לילדים לתפעל אותם , או , אף גרוע מכך , הם פשוט מציגים מוצגים אור קוליים של העצמים ( תמונות , סרטים וכוי ) מתוך ההנחה המוטעית , כי עצם הקליטה של העצמים ושל הטרנספורמציות ^ שלהם תהיה שוות ערך לפעילות ישירה של הלומד מתוך ניסיון . האחרונה היא טעות חמורה , כיוון שפעילות מלמדת רק כאשר היא כוללת השתתפות מוחשית וספונטנית של הילד בכל הגישושים הנסיוניים ובבזבוז הזמן כביכול הכרוכים בה . יש צורך מוחלט להעמיד לרשות הלומדים נסיונות ממשיים חומריים ( ולא רק תמונות , ( כדי שהם ייצרו את ההנחות שלהם ויאמתו ( או לא יאמתו ) אותן בעצמם דרך המניפולציות הפעילות שלהם . ההתבוננות בפעילויות של
|
|