|
|
עמוד:265
כשקרן המשיחה הוצגה מאוחר יותר לא בכנסיית הקבר אלא בכנסיית הר ציון , בצוותא עם כתר הקוצים שהושם על ראשו של ישו , ועם הרומח שבו הוא נדקר על הצלב " . לקראת סוף המאה הד ( שנת 680 לערך ) הציגו לפני ארקולף ( Arculf ) במקום העקידה , הסמוך לגולגותא , שולחן לאיסוף נדבות . אך עם תיאורו של ארקולף , כפי שהועלה על ידי אד 7 ? ננוס \ אנו נכנסים כבר לתקופה חדשה . תהליך הפיכתה של ירושלים — איליה קפיטולינה — לעיר נוצרית נתקל בהתנגדות קלה בלבד , משום שהאוכלוסייה האלילית לא עוררה קשיים ממשיים , ואילו ליהודים היה אסור להתגורר בעיר מאז ימי הדרינוס קיסר . ניצור העיר הביא בעקבותיו שינוי במתכונתה ובמראה פניה . בירושלים צצו כפטריות מנזרים וכנסיות . הירונימוס מצא , כאמור , ערך פנימי חבוי בכך שירושלים היא עיר נוצרית וכן באתריה הקדושים . בעקבות העליות לרגל חל בתקופה זו תהליך 'התקדשותה' של העיר , ובדמותה החדשה כעיר קדושה נודעה בעולם הנוצרי . תמורה כללית ומהפכנית זו לא היתה לרצון הכל . נותרו רגשות של הסתייגות , ואולי אף של טינה גלויה , שמפעפעים בה הדים לגישה הפאולינית . במקום שבו הפרשנות המקראית נמצאה בלתי מספקת , כפי שהתברר בפולמוסיו של הירונימוס , השתמשו בטיעונים אחרים כדי לדחות את ההסתייגויות האורתודוכסיות . מייצגה של גישה זו היה הבישוף של אלכסנדריה , אתנסיוס ( שנפטר בשנת . ( 373 בדומה ליוחנן כריזוסטום 54 בן דורו חש אתנסיוס צורך להציג את החידוש של ירושלים נוצרית בהקשר לפולמוס האנטי יהודי ; 'אילו נשארו המוסדות בידי היהודים היה ביכולתם של היהודים להכחיש את ביאת המשיח . אולם עתה בא הכל אל קצו . מתת הנבואה , עירם הקדושה ומקדשם ניטלו מהם לעד 55 . ' מן הדברים עולה , כי שליטתה הממשית של אימפריה נוצרית כירושלים היתה בחזקת ראיה מוחלטת לאמיתותה של הדת הנוצרית . במקום אחר שב אתנסיוס והדגיש , כי השליטה המדינית על 'ציון' — מקום שבו התרחשה גאולת העולם — ועצם העובדה , שהעיר נתונה עתה בידיים נוצריות , מלמד בבירור שגם אם אין הקיסרות שולטת בירושלים של מעלה אלא בירושלים של מטה , משמש הדבר הוכחה לאמיתות הנצרות , שכן המשיח לעולם לא היה מסגיר את המקומות הקדושים בידי עובדי האלילים . 56 ברור כי ירושלים שבה והחזירה עתה לעצמה את מקומה , עם עליית מעמדה בנצרות , אשר גזרה את גורלה לדראון ארבע מאות שנים קודם לכן . בשנת 451 העניקה ועידת הכנסייה בכלקדון ( Chalcedon ) לירושלים מעמד של פאטריארכיה . אירוניה היסטורית היא זו שירושלים , עריסת הנצרות , היא האחרונה ( לאחר רומא , קושטא , אלכסנדריה ואנטיוכיה ) מבין בירות הפאטריארכיות שזכתה למעמד זה . שינוי היחס לירושלים , שהיה קשור ישירות למעמדה כעיר נוצרית , לא נתקבל , כאמור , על הכל . כמה מאבות הכנסייה הגדולים נקטו עמדה תקיפה נגד שיבתה של ירושלים , אפילו בכסות נוצרית , למעמד בכיר בפרספקטיבה הנוצרית . אמנם התנגדותם לא כוונה כלפי ירושלים לבדה , אלא שבעיר זו הם מיקדו את זעמם נגד פולחן השרידים והמקומות הקדושים בכלל , ונגד תחיית העליות לרגל , שדבקו בהן משמעויות לוואי עתיקות , בין אליליות ובין יהודיות , בפרט . קצתם ניסו למצוא פשרה , בקידושו המוסווה בקושי של מצב הקיים דה פאקטו , אולם אחרים התנגדו והפגינו עוינות גלויה . s : שם , עמי Adamnani de Locis Sanais , ed . Z . Bieler , CCSL , 53 . 84 ( 54 CLXXV , 1 . 1 . c . VI ( p . 191 ראה לעיל , עמ' , 262 והערה . 42 PG \ 28 , col . 625 idem , Quaesliones ad Anliochum Ducem , XLIV , 56 PG , 25 , col . 165 Athanasius , Oratio de lncarnalione verbi , c . 40 , 55
|
|