|
|
עמוד:260
שינוי פתאומי ולא צפוי זה בעמדתו של הירונימוס מתבאר מתוך המסיבות החדשות שנוצרו , ואשר עתידות ללוות את הנצרות מאות בשנים . פאולינוס היה איש כמורה , ולהשתקעותו בירושלים , סבר הירונימוס , יהיה אופי מנוגד למה שביקש : לא התבודדות ואף לא דחיפה להתבוננות פנימית או לחיזוק הרוח . אדרבה ? בעיר היו חצר השלטון , חיל משמר , ליצנים , 'היא גדושה בכל מיני בריות , וכה רבה בה הדחיסות של בני שני המינים , עד כי בדיוק הדבר מפניו תנוס , על כורחך תגיע עדיו . ' ' חילוניותה' של ירושלים לעומת העיירה נסוכת השלווה הכפרית בית לחם , למשל , הפך אותה למקום דוחה בעבור איש כמורה חסיד השקוד על גאולת נשמתו . אולם , אל לו לשיקול מעשי זה להאפיל על הכרזות אחרות הכלולות באיגרת , דהיינו , שלירושלים לא שמור מקום מיוחד מנקודת ראותה של הנצרות . אפשר לטעון שהירונימוס אמר את דבריו אלה רק כדי לחזק את המלצתו , שפאולינוס לא ישב בירושלים , אך יש לזכור , כי לא נתלוותה לכך כל הפצרה להתיישב במקום אחר בארץ הקודש , מחוץ לירושלים . עצה מעין זו לא ניתנה , והנימוק לכך כאן הוא זה שנשמע לאחר מכן בפי בעלי הזרם האורתודוכסי ביותר בנצרות . וכך עולה שהירונימוס טען — ובאורח משכנע ביותר — לשתי השקפות מנוגדות בתכלית , שעניינן הוא מקומה וחשיבותה של ירושלים בהשקפה הנוצרית . סקרנו בפירוט מה את עמדתו של הירונימוס בסוגיית ירושלים , משום שהיא אופיינית להלוך הרוח בקרב הנוצרים בתחילת המאה הה , ' ובמידת מה היא מסכמת את עמדתה החצויה במחלוקת של הנצרות . כמה גורמים הסותרים זה את זה לא הגיעו לכלל פשרה , ואף לא אחד מהם האפיל על האחרים . הגורם החשוב ביותר היו העליות לרגל , שהיו ביטוי לחסידות העממית ולבת לווייתה המובנת מאליה : הענקת מעמד דתי רם , מנקודת ראות נוצרית , למקומות מסוימים , הרבה מעבר לחשיבותם כאחרים שמאורעות מן ההיסטוריה הקדושה התחוללו בהם . האמונה העממית ייחסה יסוד אקטואלי של קדושה למקומות אלה . גישה זו התנגשה בבירור עם התפיסה השלטת בהשקפה הנוצרית האורתודוכסית , אשר , כפי שנראה , לא בטלה מעולם . השקפה זו מבוססת על נבואת ישו ממרום הר הזיתים — הקללה שלא תישאר 'אבן על אבן' מן המקדש ומן העיר . אמנם , אפשר היה לטעון שקללה זו התגשמה באיליה קפיטולינה . אולם איך ליישב את הקללה עם מצבה של ירושלים בימי קונסטנטינוס , כאשר העיר שגשגה ופרחה ( למעט הפסקות קצרות מועד , ( או בימי יוסטיניאנוס קיסר , באמצע המאה הו , ' כשהעיר הגיעה למלוא פריחתה ? עימות זה מהותי יותר מאשר מציאותם של תלי חורבות כנגד עיר פורחת : הקללה הרובצת על העיר היא קללה שנתכה על ראש היהודים , ואיש לא פקפק בתוקפה . לכן עוררה קושיות הראיה החומרית , הממשית : עיר בירתם החרבה — משגשגת ! מהי משמעותה האמיתית של שרשרת האירועים ההיסטוריים — החורבן , הכיבוש וייסוד איליה קפיטולינה הרומית ולאחריה העיר הביזאנטית , שהיא ירושלים הנוצרית ? לא לכל המאורעות היה הסבר . חלקן עתיד היה לשוב ולעלות שש מאות שנים לאחר מכן ; על חלקן לא הושגה מעולם הסכמה . נוצרים מעטים היו כה רגישים לבעיה זו כמו קיךיל ( St . Cyril ) בישוף ירושלים ( מת בשנת ( 386 שחי סמוך לזמנו של הירונימוס . כשורה אינסופית של הטפות ( ואמנם הרבו אז כהטפות בפולחן הנוצרי של ירושלים , כפי שאנו למדים מתיאוריה של אגריה , ([ Egeria ] גם למאמינים וגם למועמדים להסתפח לדת החדשה , חוזר קיךיל אל שאלת מעמדה של העיר , שהוא משמש לה מורה הוראה ראשי . 2 י שם , quod alibi ex parte fugiebas , hie totum sustinere hominibus et tanta utriusque sexus constipatio , ut 'Plena est civitas universi generis : 4 , 4 ( 1935 ) , pp . 60-74 Palastinas bei Hieronymus ' , Oriens Christianus , X F . Stummer , 'Die Bewertung : HYllPn . cogaris'
|
|