|
|
עמוד:254
המלומדת , ' נתקיים תת זרם , שריד של מסורת קדומה , שאפשר לכנותו 'אמונה עממית , ' ולו עמדות ונוהגים של 'כנסייה עממית : ' אלה נזקקו למגעים אנושיים מוחשיים עם המקומות הקדושים " . מעמדן של ירושלים וארץ הקודש , שההשקפה החדשה על הגאולה שללה את חשיבותן , שב והתבסס , גם אם היה זה מעמד שנוי במחלוקת , שהתגנב בעתות משבר מבעד לשער האחורי של הצליינות ומבעד לסדקי הפחדים של יום הדין האחרון . הצליינות עצמה עמדה בסימן של מחלוקת עזה . העליות הנוצריות לרגל אל ירושלים החלו ללא ברכת הכנסייה . הן נערכו מאות שנים לפני ש'החיבורים על התשובה' ( Libri penitentiaies ) הקצו להן מקום כלשהו מנקודת ראות דתית , ובטרם הפכו תנאי למחילה או הקנו זכויות כפרה . צליינים בני האמונה החדשה שוטטו בארץ הקודש כשהם נעים ונדים בין אתרים מקראיים לבין מקומות שעליהם מסופר בברית החדשה . בין אמביוואלנטיות לתפנית : אוסביוס והירונימוס שני אבות כנסייה גדולים פעלו בארץ ישראל במאה הד , ' הראשון באמצעה , והשני בסופה : אוסביוס ; Eusebius ) נפטר בשנת ( 340 בקיסריה שעל חוף הים , והירו נימוס ; Hieronimus ) נפטר בשנת ( 420 בבית לחם . בגישה הנוצרית אל ירושלים לא ייצגו אבות כנסייה אלה מגמות חדשות , אלא הביעו רגשות קיימים וניסחו אותם , באופן שעתיד היה לשמש מקור השראה וסמכות לדורות הבאים . את דברי אוסביוס , אבי ההיסטוריוגראפיה הנוצרית , בנוגע ליחסה של הנצרות אל ירושלים , יש להעריך ולהבין במסגרת המהפכה של המערכת הפוליטית והדתית של זמנו . התנצרותו של הקיסר קונסטנטינוס ( Constantinus ) הגדול והעלייה לרגל של הקיסרית הלנה אמו לארץ הקודש סימנו את כמה מחברים נוצרים מודעים למצב שנתהווה ומבארים אותו כצורך חומרי של ההמונים בלבד , שאין שכבת העילית או הכמורה נזקקים לו . דוגמה מובהקת לכך הוא הקארדינאל אנרי מאלבנו ( d'Albano Henri ) בתקופת מסע הצלב השלישי . ראה : י' פראוור , תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל , ב , ירושלים תשכ"ג , עמ' . 96 בתקופה קודמת מושמע טיעון כגון זה על ידי יוחנן מדמשק ( המאה הח . abjiciunt ' , PG , 94 , col . 1353 'Oratio III adversus eos qui sacras imagines : ( ' טענה זו עוד תישמע לעתים בתקופת מסעי הצלב במאה הי"ב . מחקרים רבים עוסקים בנושא . ראה סיכום : י' פראוור , הצלבנים — דיוקנה של חברה קולוניאלית , ירושלים תשל"ו , עמ' 200 ואילך . וראה עוד : י' פראוור , תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל , א , ירושלים תשכ"ג , עמ' . 255-252 פרק שני ושם ביבליוגראפיה . 1971 ; idem , Jerusalem Pilgrims before the Crusa- 123-146 ; J . Wilkinson , Egeria ' s Travels , London Middle Ages ' , Sludia Gratiana , XIX ( 1976 ) , pp . G . Constable , 'Opposition to Pilgrimage in the . des , Jerusalem 1977 תרגומים ומחקרים אלה אינם מטפלים באופיה השנוי במחלוקת של הצליינות . על הצד הדוגמאטי ראה בנוסף לכך : K . R . Labande , ( 1958 ) , pp . 159 ff . et XIP siecles' , Cahiers de civilisation me'die ' vale , I 'Recherches sur le pelcrins dans l'Europe des XI אף כי הנושא טעון חקירה נוספת , נראה לנו כי הצליינות הנוצרית של סוף העת העתיקה היתה קשורה יותר לאתרים מקראיים מן הצליינות של אמצע ימי הביניים ואחריהם . דעה זו מביע ג' וילקינסון , והיא מוכחת ממקורות ימי הביניים הקדומים . התנ"ך נתפס למעשה כסיפור תולדות ההתגלות של הדת החדשה , ומכאן נובעת 'קליטת' המקומות המקודשים במסורת היהודית או המקומות הנזכרים בה בתיאורי הנוצרים . אף השפיעה על כך העובדה , שקרוב לאלף שמות גיאוגראפיים מצויים בתנ"ך ורק חמישים לערך בברית החדשה . ראה וילקינסון , מסעות , שם , עמ' . 15 על 'ניצורם' של יסודות יהודיים קלאסיים ראה להלן . על ימי הביניים המאוחרים ראה במאמרה של סילביה שיין , בכרך הבא של ספר זה .
|
|