|
|
עמוד:250
והוכחה לאמיתות , שאומצו על ידי הדת החדשה . בפרק זה לא נעסוק בשלוש מאות השנים הראשונות של הנצרות ובמקורותיהם הספרותיים והתיאולוגיים , שכבר נידונו בנפרד . אולם אין מנוס מלהתייחס לכמה מקורות שבכתבי הקודש הנוצריים , מתקופת לידתה של הנצרות , לפי שעליהם הושתתו נדבכי ההתייחסות הנוצרית לירושלים בתקופה הביזאנטית ובתקופת השלטון הערבי בארץ ישראל . התייחסותה של הנצרות לירושלים התפתחה במישורים ובכיוונים שונים . אחדים מהם נתנתקו בתקופה קדומה למדי מכל זיקה לירושלים הארצית , והשתקעו בנצרות כדת ובתרבות האירופית נוצרית כעניין שבהגות ותיאולוגיה טראנס ^ נךנטית במישור קוסמולוגי ומוסרי , ללא מגע עם ירושלים ההיסטורית . כיוונים אלה ניתנים לסיווג תחת הכותרות ו ירושלים של מעלה כמטרת הגאולה הנוצרית , ירושלים בפולחן הנוצרי וירושלים באמנות הנוצרית . במשך הדורות התרחקו תחומים אלה מירושלים עד כדי כך , שמן העיר שבהרי יהודה לא נותר אלא השם בלבד , כשהוא עמוס משמעויות אלגוריות מפליאות ומופלגות . ברם , התמונה לא תהא שלימה אם לא נצביע לפחות על קיומם , הואיל והורתם בירושלים . לטענת הנצרות הקדומה , זו של הברית החדשה וזו של אבות הכנסייה הראשונים , נקבע יחסה לירושלים על פי נביאי ישראל , ועל פי הספרים הגנוזים , שלא הוכנסו לכתבי הקודש של עם ישראל , אולם קודשו בקאנון כתבי הקודש הנוצריים . אולם מקרא לחוד ופירוש לחוד , והנצרות יצרה דרכי פרשנות משלה ונתנה לדברי נביאי ישראל משמעויות החורגות מעבר להקשריהם ההיסטוריים , הזמניים והריאליים . יתר על כן , התנ"ך בהשקפה הנוצרית הוא הקדמה לברית החדשה , וכך נתפרשו הקשרים בין השניים בצורה שהוציאה את נבואת ישראל ממסגרתה והעמידה אותה כהוכחה לאמיתות שהדת החדשה דגלה בהן . הנצרות הקדומה ראתה בעיר ירושלים ובבית המקדש את לב לבה של היהדות , את בבת עינו של הפולחן היהודי ואת הפולחן 'לפי התורה' , ( sub lege ) שהנצרות רצתה לשרשו ולבסס במקומו את הפולחן 'לפי החסד' . ( sub gratia ) הדת החדשה , שהפכה לדת מיסיונרית אגרסיבית בעולם היהודי ובעולם ההלניסטי רומי , עשתה מאמץ מודע כדי לבטל את מרכזיות ירושלים ובית המקדש , תוך שהיא מדברת לפעמים בלשון אחת בפנייתה לעולם היהודי ונוקטת לשון אחרת בפנותה לתרבויות שחסרו כל קשר וזיקה לעולמות אלה . אבני מסד של ההגות הנוצרית איגרות פאולוס ופרקי חזון יוחנן הנם שלבי בראשית בהתגבשות עמדה נוצרית כלפי ירושלים . המסיבות המיוחדות שנכתבו בהן קטעים אלד , של הברית החדשה נעלמו במשך הזמן מן התודעה ההיסטורית , ולדורות נשארו פסוקים וקטעים שזכו למעמד סאקראלי , בדומה למעמד הנבואה בישראל . במקביל הנציחו בעלי הבשורה שבברית החדשה מספר מאורעות העוסקים בעיר הקודש , ואלה קיבלו מעמד של נבואה , בהיותם קשורים בדברי ישו על עתידה של ירושלים . הדברים שנאמרו על ירושלים והמקדש במעמד הר הזיתים לא רק שנתפרשו כנבואה , אלא שמאורעות ומעשים נעשו כתוצאה מהם , כדי להגשים את הנבואה ובכך להוכיח את אמיתותה . איגרת פאולוס אל העברים הנה החיבור החשוב והמפורט ביותר , המנסח את יחסה של הדת החדשה למעמדה של ירושלים . אם אמנם נכונה הסברה , וזו דעה רווחת , שמחבר האיגרת כתב אותה בעבור קהילת היהודים הנוצרים בארץ ישראל , כדי לחזקם באמונתם החדשה וכדי שלא ישובו
|
|