|
|
עמוד:222
היהודים מן העיר ומשלושת המילים המקיפים אותה . בכך נקם ביהודים על הרג הנוצרים בתקופה הפרסית ועל חורבן הכנסיות . לא עברו חמש שנים מיום כניסתו של הךקליוס לירושלים עד שהחלה הפלישה הערבית המוסלמית לא ^ ישראל . המאורעות הגדולים והשינויים המהירים עוררו את הלבבות , והספרות האפוקאליפטית פרחה ( על כך ראה להלן , בפרק הבא . ( למרות הפריחה הספרותית איננו יודעים הרבה על יחסם של בני הדור אל המאורעות . קשה ל ? חס אפילו מדרש גאולה כמו ספר זרובבל אל אחד המאורעות הגדולים שעברו על ירושלים בראשית המאה art אם כי מסתבר שגיבושו של החיבור חל דווקא בתקופה זו . ככל הנראה עברו ספר זרובבל ואחרים כמותו כמה וכמה ניסוחים ועריבות , לפי המאורעות המתחדשים והמתחלפים , ומספר הךצנזיות כמעט כמספר המסירות וההעתקות . הדבר משתקף , דרך משל , במהדורתו האחרונה של חיבור זה , מעשה ידיר של יהודה אבךשמואל , המביא בגוף החיבור אלה לצד אלה את החילופים הנובעים מן המסירה הערבית ביזאנטית לצד גירסאות הנוסחה הפרסית ביזאנטית . לעתים קרובות נראה שאי אפשר להחליט כלל איזו היא הנוסחה המקורית , ומכל מקום ברור , כי המעתיקים של כתבי היד שבידינו היו רחוקים מן המאורעות מרחק רב מכדי שיוכלו להפריד בין הדבקים ולמסור שמות ופרטים בצורה מדוקדקת . בנקודה זו עולה חשיבותה של היצירה הפייטנית . בידינו עיבוד של חזיון זרובבל בן שאלתיאל , בתוך פיוט נחמה לתשעה באב , שכתב פייטן ארצישראלי בן הזמן . פיוט זה חובר בוודאי קרוב יותר לזמנו של החיבור מכל מקור אחר השואב ממנו . היצירה הפייטנית הגיעה אלינו מן הגניזה בשבע מסירות שונות , והן קדומות למסירות השלימות של ספר זרובבל שנתגלגלו לידינו . ראוי הוא אפוא עיבודו של הפייטן שנסמוך עליו ונלמד ממנו עד כמה שהדבר ניתן . הדרך הספרותית המיוחדת שהפייטן הולך בה מערפלת אמנם את פרטי החזיון , אבל לעומת זאת משמרים סממני הצורה והמבנה דווקא את הניסוח האותנטי של הפייטן המעבד , שכאמור , היה קרוב יותר מכל מקור אחר לנוסח קדום אחד של החיבור . היצירה הפייטנית , הכתובה במתכונת של פיוט נחמה לתשעה באב , מנוסחת כולה בניסוח אסכאטולוגי , וחזיונותיה אמורים בלשון עתיד . עם זאת , ניתן להפריד את היצירה לשני חלקים עיקריים . בחלקה הראשון יש פרטים קונקרטיים ונזכרים בו שמות של ערים : אנטיוכיה , טבריה ( מעזיה , ( עכו , עזה , אשקלון ואשדוד , וכן ירושלים ( קךןה . ( אף נזכרים בחלק זה שמותיהם של העמים שיקחו חלק במלחמות : ביזאנטיון ( מלך מערב , מלכי אדום , אדומים , ( פרס ( מלך מזרח ) וערב ( מלך יקטן , ישמעאלים . ( חלקה השני של היצירה נסמך על מקור ספרותי שהפייטן קורא לו ' חזיון בן שאלתיאל , ' הוא חזיון זרובבל בן שאלתיאל . בחלק זה נעשות ידיעותיו של הפייטן ערטילאיות הרבה יותר והן נוגעות בעיקר לירושלים . המשיח יעלה לירושלים , יקריב קורבן , יבנה את המקדש והשכינה תשוב לשכון בו . הפיוט מסיים בשרשרת של פסוקים , המובילים אל חתימת הברכה : בונה ירושלים . דומה שנוכל לקבוע את זמנו של המחבר במעבר מן החלק הראשון של הפיוט אל חלקו השני ° , י שכן הלהט המשיחי העולה מן החלק השני והעובדות הבאות בחלקו 2 ראה : י' אבן שמואל ( קאופמן , ( מדרשי גאולה , תל אביב תש"ג , עמ' 55 ואילך . 29 לפרסומו של הטכסט ראה : י' יהלום , 'על תוקפן של יצירות ספרות כמקור לבירור שאלות היסטוריות , ' קתדרה , 11 ( תשל '' ט , ( עמ' 130 ואילך . כתב היד שהשתמש בו שכטר נמצא בינתיים בבהמ"ד לרבנים בניו יורק . מקומו באוסף המיוחד , Genizah Schechter ומספרו שם . 5 ° י על חשיבותה של נקודת המעבר בטכסטים אפוקאליפטיים ( מן אירועי העבר , המנוסחים בלשון
|
|