|
|
עמוד:221
אין לנו ידיעות על זהות המחבר , כדי שנוכל לעמוד ביתר הרחבה על האווירה שבתוכה פעל . מכל מקום נדמה , שניסיונות ההתקרבות שלו שולהבו גס בידי אותם שומרים בלתי מזוהים שצעקו לעברו : טמא סור ( השווה איכה ד טו . ( מעניינות ביותר הן הידיעות העולות מכתבי שיר , שנכתבו על ידי יהודי חוץ לא , ^ שעלו לירושלים כדי לחונן את עפרה ולקונן על אבניה . בכל מקרה כולל כל אחד מן השירים הללו גם ידיעה על ביקור בירושלים , אבל יש בו בעיקר תיאור בלתי אמצעי של העיר בחורבנה . קינה 'דגאון פאסי ז"ל' — זה לשון הכותרת של שיר שנשלח מירושלים אל הגולה לא יאוחר מן המאה הי , ' ובו מביע המחבר בן הגולה את הרגשתו למראה החורבן : קינה היא רקו ננרה בהר ציון חךזנוה ובדמעות כתבנוה ולגולה קזלחנוה אל ציון בבואנו גועים אוי בקראנו במר נהי בנשאנו חרפונו רואינו ... מדרש גאולה מפויט התעוררות כללית מביאים בכנפיהם אירועים מדיניים חשובים : מלחמות , הרס וחורבן . אבל לאלה אין כמעט מקום בשירת בית הכנסת , הנתונה בדפוסיה הקפואים ובסוגיה המוגדרים . כרוניקות ערביות וביזאנטיות עשויות לספק , לכאורה , נתונים ברורים וחד משמעיים הרבה יותר ממה שניתן ללמוד בעניין זה מן הפיוטים המסוגננים המשמשים בבית הכנסת . שהרי יופיו של שיר וכוח העמידה שלו לדורות נמדדים דווקא על פי יכולתו להתעלות על עובדות ופרטים קונקרטיים — הם הם בסיסו של התיאור האובייקטיבי . עם זאת יש להודות , שחולשתו של השיר היא גם מקור כוחו , שכן סגולתו המיוחדת ביכולתו להאיר בהארה פנימית רגשות והגיגים , ולעתים אלה שייכים דווקא לשעה מרכזית בתולדותיה של האומה , קצרה ככל שתהיה . עוד יש לזכור , כי לעתים דווקא בשירים כלולות ידיעות מוסמכות על אירועים , ובהעדר כרוניקות יהודיות , אין לנו כל דרך אחרת ללמוד עליהם ממקורות פנים , לבד מן היצירה הפיוטית . מיוחדים מבחינת כושרם למסור את רוח הזמן הם מדרשי גאולה . חלק מן הטכסטים האלה , שנתחברו בא ^ ישראל בתקופה הביזאנטית ובעיקר בסופה , הגיע לידינו . בחיבורים אלה משתקפת ההתרגשות המשיחית שאחזה ביהודי px ישראל לנוכח הזעזועים הגדולים בפוליטיקה העולמית ובשלטון בארצם , שהתרחשו בשליש הראשון של המאה הד . בראשית מאה זו נכבשה ירושלים בידי הפרסים , ובניגוד לביזאנטים קודמיהם , הם הניחו ליהודים לנהל את ענייני העיר ולכונן בה שלטון עצמי בפרק הזמן שלאחר הכיבוש . אחר כך בא מפנה במדיניות זו , ואף הפרסים גירשו את היהודים מירושלים . כעבור מספר שנים מועט נכבשה ירושלים מחדש בידי צבא הביזאנטים , כשבראשו עומד הקיסר הךקליוס . קיסר זה פרסם בירושלים אחרי כיבושה פקודה הגוזרת על גירושם המוחלט של 26 ראה : מ' זולאי , 'קינה "דגאון פאסי ז"ל" שנשלחה מירושלים אל הגולה , ' פרסומי המכון לחקר השירה העברית , קד , הארץ . 25 . 7 . 1947 י גזירות אשכנז וצרפת ( ראה מהדורת א"מ הברמן , ירושלים תשל"א , ( הם חיזיון מיוחד במינו .
|
|