|
|
עמוד:201
מספרן של דרשות המקרא המצויות אצל חכמים אלה הוא גדול . רבינו גרשם מאור הגולה אף העיר במפורש על דרכו זו , להסתמך על המקרא ועל המשנה בפסיקתו ; 'הלכך אין לנו ראייה לא מן המקרא ולא מן המשנה לפוסלו , אלא יש לסייע מן המקרא וממשנה שלא לפוסלו . ' ובמקום אחר : ' ואף על גב דלאו בפירוש כתיב האי דינה , ולא תנינה ליה בפירוש , איכא למימר מדוקיא דקראי ומדוקיא דמתניתין דדינה הכי . ' דרך זו נדירה ביותר בפסיקה המקובלת במרכזים יהודיים אחרים , ובאשכנז עצמה היא נעלמה כמחצית השנייה של המאה הי"א . במאות התשובות ששרדו מתקופה זו אין למצוא כלל דרשות מחודשות או דרשות שהורחבה תחולתן . אמנם , ר' שמואל בנו של ר' יהודה הכהן הסתמך בשאלה של הלכה למעשה על דרשה של המקרא , אך למעשה ציטט באותו עניין את דעת אביו , ותו לא . חבריו אף הביעו פליאתם על מעשהו זה . בספר חסידים , לעומת זאת , נשתמרו מאות אסמכתאות כאלה מן המקרא כמקור ללימוד מוסר השכל , וייתכן שהלכו בכך בעקבות חכמי אשכנז הראשונים . זיקתם של חסידי אשכנז אל אבותיהם הראשונים מן התקופה שלפני תתנ"ו היתה גדולה ביותר , והם אף לחמו להגן עליה מפני מנהגיהם ה'חדשים' של בעלי התוספות . אף כאן , אין בידינו ראיות חד משמעיות לקשור זיקה זו אל המקרא עם המורשה הארץ ישראלית דווקא , אך מסתבר לעשות כן , מהסיבות הבאות : ( א ) הזיקה ההדוקה אל המקרא המצויה בפיוט הארץ ישראלי ובספרות האפוקאליפטית שנכתבה בראשית ימי הביניים . איגרותיהם של גאוני ארץ ישראל אף הן מלאות שיבוצים מקראיים . ( ב ) רמזים לכך נשתמרו בתשובות המעטות של גאוני ארץ ישראל שהגיעו אלינו . ( ג ) השימוש בדרשות אלה בתשובותיו של רב סעדיה גאון יותר מאשר בתשובותיהם של גאונים בבליים אחרים . אפשר מאוד כי ר' סעדיה שמר בכך על מורשתה של ארץ ישראל , שבה שהה מספר שנים , לפני רדתו אל בבל '" . במחצית השנייה של המאה הי"א נותרה השפעה ארץ ישראלית חזקה בשני תחומים ו במסורת הלשונית ובקיומם של מנהגים שונים ( בעיקר בתחום הליטורגיה . ( אין להתפלא על שמירת המסורת הלשונית . מחד גיסא — הגייתו של קמץ כפתח ושל צירה כסגול , אין בהם משום סטייה מן המסורת ההלכתית של התלמוד הבבלי ושל גאוני בבל . מאידך גיסא — קשה היה לכנים לשנות את המסורת הלשונית ולא לילך בדרכי אבותיהם , ודווקא באותו תחום שראוהו רב ערך ביותר בעבודת הקודש שלהם : בתפילה , כאמור בדיוננו לעיל , על הקשר בין יהדות איטליה לבין ארץ ישראל . הפיוטים שחיברו אבותיהם הראשונים תפסו מקום מרכזי בתפילה , והם נוסדו לפי אותה מסורת של הגייה ו דבר זה הגביר את הקושי בשינוי המסורת הלשונית . עובדה היא , שעוד במאה הי"ג , שלדעת הכל ניתנה בה תרגום : 'ואף על גכ שדין זה לא נכתב בפירוש ולא נשנה בפירוש יש לומר מדיוק הכתובים ומדיוק משנתנו שכך הוא הדין . ' מחזור ויטרי , סימן קכה ; שו"ת רגמ '' ה , מהדורת ש' אידלברג , ניו יורק תשט"ז , עמ . 147 מעשה הגאונים , מהדורת א' עפשטיין , ברלין תר"ע , עמ' . 50-49 מן הדיון שם משמע , כי היתה זו מחלוקת עקרונית על הזכות לדרוש כתובים מן המקרא בשאלות של הלכה למעשה , ואף שלא לפי דרך דרשתם בתלמוד הבבלי . שהרי ברור לחלוטין , שגם ר' יהודה הכהן הכיר את הדרשה המובאת שם ממסכת כבא בתרא קנט ע"ב ' ) ההוא בברכה כתיב , ( ' אלא שלדעתו ניתן לחדש ולדרוש . " ראה : גרוסמן , הזיקה לא"י , עמ' . 73-69 כל הטיעונים שהובאו כאן נידונו שם כיתר פירוט ובצירוף דוגמאות .
|
|