|
|
עמוד:199
משקלם של שני הגורמים האחרים , הליטורגיה והמנהג , בהערכת הקשרים בין אשכנז לבין ארץ ישראל רב יותר , ולהם ערך של ממש . ודאי הוא , כי ההשפעה שהיתה לנוסח תפילות ופיוטים ארץ ישראלים על הליטורגיה האשכנזית מלמדת על זיקתו של היישוב היהודי באשכנז אל ארץ ישראל . אך אין בעובדה זו כדי ללמד על העדפת מורשתו של המרכז הארץ ישראלי על פני זו של המרכז הבבלי , שהרי ההשפעה הארץ ישראלית עיקרה בתחום הפיוט שבתפילה . ויותר מכך , תפילות הקבע של מנהג בני אשכנז מקורן דווקא בהשפעה בבלית -.נהוג לומר שמנהג אשכנז מקורו הוא במנהג ארץ ישראל הקדום ... ומאידך מקור מנהגי ספרד ותימן הוא המנהג הבבלי הקדום . יש להדגיש שחלוקה זאת אינה תופסת לגבי תפלות הקבע . כל הכלול בתפלות הקבע של נוסח אשכנז ... מקורו בפסקי גאוני בבל ולקוח בעקיפין מן התלמוד הבבלי ; סדר רב עמרם גאון ( מאה ט ) קבע המסמרות לצורת התפלה בכל מקום ויצר אחדות בין כל המנהגים , וחכמי אשכנז וצרפת ידעו זאת היטב * . גם המסורת הלשונית והזיקה למנהגי ארץ ישראל , עם כל חשיבותן , אין בהם כדי להוכיח את מתן הבכורה למורשת הארץ ישראלית , כפי שיידון להלן . אך בדיקת טיבה של היצירה הספרותית שנתחברה באשכנז באותה תקופה יש בה כדי לתרום תרומה חשובה לדיון בשאלה זו . מחד גיסא — מאשרת היא את עצם הזיקה למורשה הארץ ישראלית , ומאידך גיסא — מגבילה את תחומה ומלמדת , כי החל מאמצע המאה הי"א ניתנה בבירור הבכורה למורשה הבבלית . שלוש הוכחות לכך : ( א ) ההזדקקות למקורותיהם של גאוני בבל והעדפתם . החל מאמצע המאה הי"א גדל באופן ניכר מספרם של המקורות הבבליים , תשובות גאוני בבל ומקורות הלכתיים אחרים , שנעשה בהם שימוש על ידי חכמי אשכנז . מתקופה זו ואילך לא מצאנו נכונות מפורשת לחלוק על חכמי בבל או על התלמוד הבבלי , כפי שמצוי בתורתם של רבינו גרשם מאור הגולה ור' יהודה הכהן , שפעלו במחצית הראשונה של המאה הי"א , אף לא במקום שהמסורת שונה מזו של הירושלמי " . ישנו גידול רב ממדים בשימוש במקורותיהם של גאוני בבל בהשוואה לתקופה שקדמה לה . השינוי איננו כמותי בלבד . חכמי אשכנז בסוף המאה הי' ובראשית המאה הי"א נכונים היו לחלוק במפורש על גאוני בבל ואף על התלמוד הבבלי . כן עשה ר' ליאונטין וכן עשו רבינו גרשם מאור הגולה ור' יהודה הכהן *" . לא מצינו אף מחלוקת מפורשת על הבבלי או על גאוני בכל במחצית השנייה של המאה הי"א . סמכותם של גאוני בבל הוכרה כסמכות עליונה שיש לקבלה . ולא זו בלבד , אלא כאשר בני מכיר נתקלו בסתירה בין מנהגי אבותיהם לבין המצוי בתלמוד הבבלי , העידו במפורש על פליאתם הגדולה , מבלי ששיערו כלל כי מסורת אחרת היא . הם לא העלו על דעתם כי אבותיהם חלקו במודע על התלמוד הבבלי , בהעדיפם את המסורת הארץ ישראלית . אף ייתכן שהעדיפו שלא להודות בכך , וחיפשו ( עורך , ( הגירה והתיישבות בישראל ובעמים , ירושלים תשמ"ב , עמי . 128-109 78 ד' גולדשמידט , מחזור לימים הנוראים לפי מנהג בני אשכנז , א , ראש השנה , ירושלים תש"ל , עמ' טו . ראה גם : י"מ אלבוגן — י' היינמן , התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית , תל אביב תשל"ב , עמ' ; 6 Berlin 1859 , p . 38 L . Zunz , Die Rims des synagogalen Gollesdienstes . 79 דוגמאות לכך ראה : גרוסמן , הזיקה לא"י ; גרוסמן , חכמי אשכנז , בדיון בפעולתם של חכמים אלה . ° ראה : גרוסמן , הזיקה לא"י , עמ' , 68 הערות 33-32 ועמי ' . 73 מעשה הגאונים , עמ' . 49
|
|