|
|
עמוד:183
האכזבה משלטונם של המוסלמים בארץ ישראל והתנפצות התקוות המשיחיות שנכרכו בניצחונותיהם , ניכרת כבר בסוף ימיה של השושלת האמיית . בימיו של הח'ליפה עמר בן עבד אל עזיז ( 720-717 ) חלה תמורה לרעה ביחסם של השלטונות אל 'בני החסות' ( אהל אלדמה . ( הרעה זו גדלה בהדרגה . והשפעתה ניכרת ביתר שאת במאה הט , ' במיוחד בימיהם של אלמאמון ( 833-813 ) ואל מתוכל . ( 861 847 ) להגבלות החברתיות נוספו בארץ ישראל גם קשיים כלכליים . בפרקי דר' אליעזר מתוארת אכזבה זו במפורש : ולמה נקרא שמו ישמעאל ? שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות כארץ באחרית הימים . לפיכך נקרא שמו ישמעאל שנאמר : ישמע אל ויענם " . אין זה אפוא מקרה , שהמאה הח' מהווה במידה רבה תקופה של ירידה וחיתום לשלושת סוגי היצירה הנזכרים : האפוקאליפסה , האגדה ובמידה מסוימת גם הפיוט . החפיפה הרבה בין שתי התופעות — האכזבה משלטון המוסלמים והצמצום ביצירה — מסייעת להנחה שיש קשר ביניהן . פסקים שרידי ספרות ההלכה של בני ארץ ישראל מתקופת הגאונים מעטים יותר מקטעי ספרות האגדה והפיוטים ששרדו מאותם ימים . אך גם כאן חוזרת התופעה שראינו לעיל i השרידים מראשית התקופה — סוף ימיו של השלטון הביזאנטי וראשית השלטון הערבי — רבים יותר . עם זאת , נתפרסמו בשנים האחרונות מקורות חדשים מיצירתם ההלכתית , דווקא מן המאות הט' והי , ' והם מלמדים כי היצירה הספרותית ההלכתית לא פסקה בארץ ישראל גם בתקופה זו . בראשית התקופה ( המאות הו - ' הז ( ' נסתיימה בארץ ישראל עריכתן של המסכתות הקטנות : סופרים , שמחות , כלה , דרך ארץ ואחרות . אמנם רובו הגדול של החומר ההלכתי והאגדי המצוי בהן הוא מספרות התנאים והאמוראים ורק מיעוטו מאפיין את תקופת כינוס הדברים , אך עצם מלאכת הכינוס , הבירור והעריכה מלמדת על המשך העשייה הספרותית . בחלק מן המקורות הללו , במיוחד במסכת סופרים , נשתמרו הלכות ומנהגים מן המאות הו - ' הז , ' וחשיבותם רבה לחקר חייהם ומנהגיהם של בני ארץ ישראל באותם ימים . מה טעם ראו לכנס יחדיו הלכות ואגדות שונות סביב נושאים מסוימים ? ייתכן שגם במקרה זה יש לקשור זאת במציאות ההיסטורית : הגזירות הקשות בסוף התקופה הביזאנטית . תופעה דומה של מלאכת כינוס מצינו גם בדורות אחרים של ירידה , ובניין אב לכולם היא דרכם של חכמי יבנה לאחר חורבן הבית השני , שראו כמשימתם את מלאכת הסיכום והכינוס , בשל תחושת משבר . 14 ככל הנראה סייעו חיבורים אלה לדיינים בעיירות של ארץ ישראל בפסיקתם , כמיוחד באותה עת של מצוקה , שכן בימי הגזירות ואף לאחריהן לא נמצאו תמיד דיינים שהיו תלמידי חכמים מובהקים , שתורתם אומנותם . אלא שקשה לקבוע מסמרות בשאלה זו ; מפעלי כינוס ספרותיים מעין אלה נערכו גם שלא בתקופות של משבר ולחץ חיצוני . 12 על ההרעה בימי מתובל ראה המקורות שהובאו כספר היישוב , ב , עמי . 72-71 על מאמון ראה מאמרי : 'יחסו של הח'ליפה אל מאמון אל היהודים , ' ציון , מד ( תשל"ט ; ספר זכרון לי' בער , ( עמ' , 110-94 ובספרות המצויה שם בעמי . 95-94 וכן ראה דבריו של מ' גיל , לעיל , עמ' r . 89 , 13 פרקי רבי אליעזר , קושטא רע"ד , פרק לב . ' 4 ראה : תוספתא , ראש מסכת עדויות ; בבלי , שבת קלח ע"ב .
|
|