|
|
עמוד:174
בישיבה בירושלים אצל 'שער הקוצף . ' מצוות האבל חייבה איפוא נטישת הגלות ושיבה לירושלים , כפי שקורא דניאל באיגרתו : 'שמעו אל ה' קומו ובואו אל ירושלם ונשובה אל ה , " אף על פי שהוא יודע שרבים יירתעו מכך , 'מפחד שודדים וגנבים ומאין לי מחיה בירושלים . ' מאה שנה לערך אחרי דניאל אלקומסי חזר סהל בן מצליח והזכיר שלא רק האבל הוא מצווה , אלא שהעלייה לצורך האבל היא גופה מצווה : 'תנו יד לה' ובואו למקדשו אשר הקדיש לעולם כי היא מצוה עליכם . ' אכן , גם בזמנו של סהל וגם לאחר מכן שומעים על קראים העולים לירושלים לשם מצווה . 57 רוח קנאות ולהט של כיסופים משיחיים מאפיינים את כתבי הקראים בירושלים במאה הי , ' וכזה היה אף צביונה של הקהילה . במאה הי"א אפשר להבחין בשינויים שחלו באופיה של קהילת הקראים בירושלים . אמנם האבל על ציון תפס עדיין מקום מרכזי בסולם הערכים שלה , אולם הנטייה הסגפנית נתמתנה , קראים שחטו ומכרו בשר בירושלים , ולוי בן יפת מטיף בפירוש נגד הצום . נעלמה כמעט לחלוטין ההתנגדות הקיצונית לכל עיסוק לבד מלימוד תורה במשמעה המצומצם . יוסף אלבציר אימץ לעצמו את שיטת הכלאם של התיאולוגיה המוסלמית , רובה ככולה , אך בשינויים מועטים . דבר זה השפיע השפעה מכרעת , ולדורות , על המחשבה הדתית הקראית . בכך הותר העיסוק בעיון באמונות ודעות על בסיס רחב יותר מאשר פירוש המקרא כפשוטו , כחלק בלתי נפרד מלימוד תורה . מעטות הן הידיעות על חיי יומיום של הקראים בירושלים בתקופה הנידונה . כתובה קראית מירושלים משנת 1028 מלמדת , כי בשעת עריכת הכתובה נתנו שני הצדדים ( מן הסתם ההורים ) את דעתם לענייני העולם הזה , וחישוב הנכסים מדויק ומפורט ואף אינו מעיד על עניות דווקא . גם הזכרת סוחרים ובעלי מלאכה בתעודות הפאטמיות שהסדירו את היחסים בין הרבניים והקראים ( בשנת ( 1034 י יש בה כדי להעיד , שלא כל קראי ירושלים היו אבילי ציון סגפנים הנהרגים באוהלה של תורה . אפשר שדברים אלה נכונים דווקא לגבי המאה הי"א ולא מן הנמנע שיש זיקה ביניהם לבין התמתנותם של הקנאות הכיתתית והלהט המשיחי , כאמור לעיל . קתדרה , 8 ( תשל '' ח , ( עמ' , 143 הערה . 30 אכן , גם אם מקבלים את דברי גרוסמן , שהיו גם אבילי ציון רבניים , הרי רישומם בספרות הוא מעומעם ודל הרבה יותר מרישומם של אבילי ציון הקראים , ואם המצוי בספרות משקף נאמנה את המציאות ההיסטורית , הרי שהיתה זו תנועה מצומצמת ; וראה עוד גיל , א"י , א , עמ' . 507 56 מאן , חיבור קראי , עמ' , 285 שורות ; 24-23 עמ' , 284 שורה ; 28 השווה גרוסמן , שם , עמ' 57 . 142 למקור דברי סהל ולהמשכם ראה לעיל , הערה . 16 על קראים העולים לארץ ישראל במאה הי"א ראה גיל , א"י , א , עמ' . 508 58 בן ששון , עדת השושנים , עמ' . 18-16 על המשך העלייה לירושלים גם במאה הי"א ראה גיל , עלייה , עמ' . 125 עסקי הבשר של הקראים בירושלים נזכרים בתעודות הנוגעות לסכסוכיהם עם הרבניים בראשית המאה הי"א , כגון גיל , א"י , ב , עמ' , 167 ס' , 90 ע"א , שורות . 23-22 59 אין זה המקום לדון בשינויים שחלו בהלכה הקראית באותה תקופה בירושלים , שגם הם מתאפיינים בהקלת חומרות קיצוניות . 60 נתפרסמה במלואה ( עם רשימות הנדוניה ) על ידי ש"ד גויטיין , היישוב בא"י , עמ' , 199-193 וראה שם , הערה , 2 לפרסומים קודמים . אין הכרח להסיק מהכתוב בשורות 32-30 של הכתובה , שאחד הצדדים של הנישואין היה רבני . אכן , כפי שמציג את הדברים גויטיין , גם החתן וגם הכלה קראים היו וזהו פירושה הפשוט של הכתובה . ' על תעשיית גבינה של קראים בירושלים ראה : גיל , א"י , א , עמ' , 196 ס' , 347 וראה גם גויטיין , חברה , א , עמ' . 124
|
|