פרק שישי הקראים

עמוד:168

שהם בחרו ביציאה הדרומית יותר , שככל הנראה היתה סמוכה יותר לשכונת היהודים . אם מניחים שבימי עלייתו של דניאל אלקומסי ועמידתם של ראשוני הנשיאים הקראיים בירושלים עדיין היתה חומת אוד 1 קןה בשימוש " , הרי שראשוני הקראים איוו להם למושב את עיר דויד ההיסטורית , שישבה בסמוך לבריכת השילוח ועל הדרך המובילה אליה . אם היהודים הרבניים ביקשו לשבת סמוך לשילוח , לצורך טבילה , הקראים , שהקפידו ביותר בדיני טומאה וטהרה , לא כל שכן . ועוד , קשה להעלות על הדעת שעדה שלימה תתיישב מחוץ לחומה , כשישיבה כזו סכנתה מרובה . אף אין זה מן הנמנע , שבחרו לשבת דווקא במקום שבו יצרו שרידי החומה הישנה ' ) חומת איליא 25 ( ' מעין חיץ פיסי בינם לבין הרבניים . לאחר מכן , במשך המאה הי , ' כשצומצם תחומה של העיר , נמצאו הקראים יושבים בין שתי החומות , בדומה לתושבים אחרים בירושלים באותה תקופה . מכאן גם מסתבר מה שכותב בעל המכתב משנת , 1064 שהוציאו את הנפטרת פעמיים : הוציאוה לסמרתקה ומשם הוציאוה לבית העלמין . כלומר . תחילה הוציאוה אל מחק לחומה החדשה , ולאחר מכן הוציאוה אל מחוץ לחומת אודוקןה . כללו של דבר , שכונת הקראים — היא צלע האלף , היא סמרתקה , היא שכונת המזרחיים — היתה בעיר דויד , בין השערים שנודעו לאחר מכן כשערי אלבלאט וג'ב ארמיא _ לבין בריכת השילוח . הארגון הקהילתי — נשיאים וחכמים את הקראים בירושלים הנהיגו ה'נשיאים . ' נשיאי הקראים התייחסו על ענן , כלומר על משפחת ראשי הגולה מבית דויד . דומה שתפקידם העיקרי היה לייצג את העדה בפני השלטונות , הן בענייני מסים והן בעניינים אחרים , ולהנהיג את הקהילה בירושלים הן ביחסיה עם הרבניים והן מבחינה כלכלית . ובתחום זה היה כנראה עיקר עיסוקם בחלוקת תרומות למען הקראים בכלל ולמען 'אבילי ציון' בפרט . מכתב בקשה שהוגש לשלטון הפאטמי , כנראה בעת עליית הח'ליפה מסתנצר לשלטון , שבו מפורטות סמכויות ראש הישיבה הארץ ישראלית , עולה שהקראים אינם נתונים לשיפוטו . 23 ראה : צפריר , שם , עמ' . 152 24 לפי קטע הגניזה שפורסם לראשונה על ידי ש' אסף , ' על ראשית התישבותם של היהודים בירושלים אחרי הכבוש הערבי , ' ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל , ז ( ת"ש , ( עמ' 29-22 ( ראה גם ספר הישוב , ב , עמ' , 17 מס' . ( 13 וראה על הקטע : פראוור , השכונה היהודית , עמ' 25 . 148 , 137-136 שהתקיימה במקביל לחומת אודוקיה , כל זמן שזו היתה בשימוש . ראה : צפריר , שערי ירושלים , עמ' , 151 הערה 26 . 20 ראה : צפריר , שם , עמ' , 153 הערה . 31 27 מקובלת הדעה בין חוקרי תולדות ישראל שמשמעות התואר 'נשיא' היתה מעיקרה 'צאצא לבית דויד . ' במשמעות זו רווח התואר הרבה בין היהודים בכלל . על התואר ועל הסמכויות של נושאיו בתקופה הנידונה ראה , למשל : מאן , היהודים במצרים , א , עמ' ; 272-271 גויטיין , חברה , ב , עמ' . 19 לסקירה שיטתית של רשימות הנשיאים וייחוסיהם , עם ספרות קודמת , ראה : מאן , מקורות ומחקרים , ב , עמ' . 153-128 28 ראה : אנקורי , טוביה בן משה , עמ' 19-18 ( בעיקר בנוגע למאה הי"א . ( לתפקידו הכלכלי של הנשיא ראה מכתבו של הגאון שלמה בן יהודה שהדפיס מאן , מקורות ומחקרים , א , עמ' , 317 שורה 10 ואילך ( וכן ראה שם , עמ' ; 311-310 גיל , תסתרים , עמ' . ( 51 למצבם הכלכלי הקשה של היהודים בירושלים , רבניים וקראים כאחד , בתקופה שבה נשלח המכתב ראה.- גויטיין , חברה , ב , עמ' ; 96 עמ' , 473-472 מס' . 6-4 כפי שעולה מהתעודה הנזכרת שפרסם מאן , היה לנשיאים תפקיד מכריע בניהול ענייני הכספים של הקראים . אמנם , ממכתבי טוביה בן משה הנידונים על ידי אנקורי , שם , עולה כי היו גם נכבדים קראיים אחרים שעסקו בחלוקת התרומות . 29 ראה : ש"ד גויטיין , 'ראש ישיבת ארץ ישראל כראש

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר