|
|
עמוד:107
חלק מהכנסייה האימפריאלית , אולם אין להסיק מכך מסקנות מרחיקות לכת לגבי המעמד של הפאטריארכיה והחצר של קונסטנטינופול בשטחי ארץ ישראל במאה הי . ' אדרבא , המקורות מעידים שקשרי החוץ של הפאטריארכיה הירושלמית נתמקדו בעיקר במצרים . גרמה לכך בעיקר התלות הפוליטית של ארץ ישראל במצרים , ומכאן גם הצורך של הפאטריארכים לפנות אל חצר הח'ליפה בקאהיר ולבקש לעתים תכופות הגנה וחסות , מפני השלטונות המקומיים בירושלים וברמלה . יוהנס ז' ( 966-964 ) ירד למצרים כדי לבקש הגנה מרדיפותיו של המושל בירושלים , מחמד בן אסמאעיל אלךנאג'י , אולם חשבונו לא עלה יפה , שכן המושל הנרגז הסית נגדו את האספסוף המקומי , ובמהומה שפרצה נשרפו כנסיית ציון וכנסיית הקבר הקדוש , והפאטריארך עצמו נרצח באנסטסיס . מוצלחת יותר היתה יוזמתו של ניקפורוס , ( 1048-1020 ) שירד למצרים מייד לאחר הקדשתו לתפקידו , כדי לקבל כתב חסות מידי הח'ליפה חאכם , ואמנם הוא זכה בו זמן קצר לפני שנרצח הח'ליפה ( בשנת . ( 1021 נסיעות של פאטריארכים ירושלמיים למצרים היו לדבר שבשיגרה , ושני פאטריארכים אף מתו בקאהיר ונקברו בה בכנסיית תאודורוס ו כריסטודולוס ב' ( נפטר בשנת ( 969 ויוסף ב' ( נפטר כשנת 983 או בשנת . ( 984 ראוי להדגיש , לעומת זאת , שאף לא פאטריארך ירושלמי אחד ביקר בקונסטנטינופול או הוקדש בה לתפקידו קודם לאותימיוס , בסוף המאה הי"א . השפעתם של השלטונות המצריים בכיוון של קשירת קשרים הדוקים עם מצרים ניכרת גם במישור היחסים עם הכנסייה היוונית אורתודוכסית במצרים . יש לשער שהכנסיות היווניות אורתודוכסיות במזרח לא נזקקו לדחיפה מטעם השלטון המוסלמי כדי שיגיעו לשיתוף פעולה ביניהן , שהרי צריכות היו לתמיכה הדדית במאבקיהן הפנימיים בעולם הנוצרי , עם הכנסיות הפורשות ( הנסטוריאנית והמונופיסיטית ) ולעתים גם עם הכנסייה האימפריאלית . התיאום שהושג בין שלוש הפאטריארכיות היווניות אורתודוכסיות במהלך מאבקן באיקונוקלאסטים מהווה דוגמה מצוינת למגמה זו , ולעידוד שניתן לה מטעם השלטונות ( שהרי ברור שהפעילות הנמרצת בירושלים בשנות השלושים של המאה הט' לא היתה אפשרית ללא הסכמת השלטונות . ( כמו כן נזקקו לשיתוף פעולה ביניהן במגעיהן עם השלטונות , ומטבע הדברים נסמכה הפאטריארכיה של ירושלים בעיקר על זו של אלכסנדריה , שהיתה מקורבת יותר למרכז השלטון ועל כן היתה מסוגלת לפעול באורח יעיל יותר . ועם זאת , נראה ששיתוף הפעולה נכפה עליהן במידה רבה , ויש לראות בתופעה זו סימן נוסף לתלות ולכפיפות השלימה של שתי הפאטריארכיות היווניות אורתודוכסיות האלה בחצר הח'ליפים הפאטמים במאה הי . ' כבר בשנת 907 משח אליה ג' את כריסטודולוס לפאטריארך אלכסנדריה בירושלים , בניגוד לנוהל המקובל ולמורת רוחם של היוונים אורתודוכסים באלכסנדריה . לא היה זה מקרה חד פעמי , שכן בשנת 941 משח הפאטריארך הירושלמי כריסטודולוס את יצחק , פאטריארך אלכסנדריה בירושלים , כשלצדו מכהנים בישופים מצריים , על פי פקודתו המפורשת של מחמד אלאח'שיד . מינוי שני גיסיו של עזיז לפאטריארכים בירושלים ובאלכסנדריה , מהווה כמובן דוגמה בולטת נוספת למגמה זו . שיתוף הפעולה הכפוי בין שתי הפאטריארכיות אף נתגבר לאחר שנת . 1006 משנה זו ועד לשנת 1010 נוהלו שתי הפאטריארכיות בידי אךסניוס , פאטריארך אלכסנדריה . בשל כך נתחזקה התלות של ירושלים באלכסנדריה , וכאשר נתגלעה בין השתיים מחלוקת בקשר לתאריך המדויק של חג הפסחא בשנת , 1007 כפה אךסניוס את היוונים אורתודוכסים בארץ ישראל שיחוגו את הפסחא כתאריך שצידדה בו הכנסייה היוונית אורתודוכסית של אלכסנדריה . התגברות השפעתה של קונסטנטינופול כירושלים לאחר שנות העשרים של המאה הי"א מקבילה להחלשת השפעתה של מצרים , אולם יש
|
|