|
|
עמוד:99
בשנת . 633 הסכם זה היה מבוסס על הכרה הדדית באופן פעולה אחד בישו , ואמור היה להמציא נוסחה שתפשר בין העמדות המקוטבות של המונופיסיטים והדיופיסיטים . לא זו בלבד שסופרוניוס לחץ על סרגיוס , ( Sergios ) פאטריארך קונסטנטינופול , שאחזור בו מנוסח הפשרה , אלא אף שיגר מירושלים אנציקליקה , שבה דחה את ההסכם מכל וכל , ועמד בתוקף על קיום שני אופני פעולה בישו , כפועל יוצא מקיומם של שני טבעים בו , בהתאם לאורתודוכסיה נוסח כלקדון . בפרשה זו לא נרתע סופרוניוס אף מניתוק הזיקה שבין ירושלים לבין שתי הפאטריארכיות המזרחיות הגדולות , קונסטנטינופול ואלכסנדריה . אופיה האורתודוכסי המובהק של הקהילה היוונית אורתודוכסית בירושלים עמד בעינו גם לאחר הכיבוש , אך לא ניתן לו עוד ביטוי מעשי כרדיפה של מי שאינם אורתודוכסים על ידי הרשויות החילוניות . אופי זה ניכר היטב בעמדה האיקונודולית העקבית של הקהילה במהלך המחלוקות על הערצת האיקונין במאות הח' והט' ( בעוד שהכנסיות המונופיסיטיות נטו לקבל את העמדה האיקונוקלאסטית , ( " וכמו כן בסירובה לקבל בראשית המאה הט' שינוי שמקורו במערב , ולהוסיף לנוסח 'הסימבולי 12 את המלה 'Vfiiioque ' הקהילה בירושלים אף עמדה לצד הפאטריארכיה של קונסטנטינופול במחלוקת עם האפיפיורות על הלחם המותפח , במאה הי"א . עם זאת , אין די במסורת אורתודוכסית כדי להסביר כשלימות את כל העמדות הדו גמאטיות שנקטה הקהילה היוונית אורתודוכסית הירושלמית , וככל הנראה יש להבין כמה מהן גם מתוך בדיקה של שיקולים פוליטיים . שיוכה העקרוני של הקהילה לכנסייה האימפריאלית חייב כמובן נאמנות לשלטונות האימפריה , ומכאן הכינוי 'מלכיתים' שדבק בכנסיות האורתודוכסיות באזורי השלטון המוסלמי , כינוי שהיה בו טעם לגנאי ' ) מלכיתים' הם 'אנשי המלך , דהיינו נאמני האימפראטור הביזאנטי . ( נאמנות זו היתה כמובן בעייתית ביותר תחת שלטון מוסלמי עוין לביזאנטיון , ויש לשער ששיקולים פוליטיים טהורים לא נעדרו לחלוטין , כאשר דחתה הקהילה היוונית אורתודוכסית בירושלים עמדות שונות שננקטו בחצר של קונסטנטינופול . במחלוקת האיקונין , למשל , נקטה הקהילה הירושלמית עמדה מנוגדת לחלוטין לזו של קונסטנטינופול , ואין ספק שהיה בה כדי להקל על יחסיה של הקהילה הירושלמית עם השלטונות המוסלמיים , אף שוודאי שלא היה זה השיקול היחיד שהביאה לאותה עמדה . מעמדה העדיף של הקהילה היוונית אורתודוכסית ביחס לקהילות האחרות בירושלים מצא את ביטויו השלם בשליטתה המוחלטת בהיירארכיה הכהונתית של פאטריארכיית ירושלים . עד לכיבוש כללה היירארכיה זו את ארץ ישראל כולה , וארגונה היווה תשקיף של מפת האוכלוסייה , על מרכזיה היישוביים מנהליים . שלוש הפרובינציות של פליסטינה ( Paiaestina ) אורגנו בפרובינציות כנסייתיות , שנשלטו על ידי המטרו פוליטים י' של קיסריה , בית שאן ( סקיתופוליס ; ( Scythopolis , 73 x 0 , 7 11 היה סביב הערצת האיקונין , בין 'מעריצי האיקונין' = ) איקונודולים ) לבין 'משברי איקוניך = ) איקונוקןלסטים 12 . ( ה'סימבול' הוא הצהרת עיקרי האמונה הנוצרית . 13 מחלוקת n 'Fi 1 ioquc היתה סביב השאלה , האם יש להוסיף לנוסח הסימבול , כמות שהיה מקובל למן המאה הה , ' את המלה 'ומן הבך , ובאורח זה להכריז שרוח הקודש מקורה באב ובבן כאחד . '" מחלוקת זו היתה בנוגע לשאלה , האם יש להשתמש רק בלחם בלתי מותפח בסאקראמנט האוכאריסט ( כפי שנהגה הכנסייה המערבית . ( ' 5 המטרופוליט הוא הבישוף העומד בראשה של פרובינציה , להבדיל מכישוף העומד בראשה של דיוקזיה . ה'דיוקןזיה' הנה תחום ניהול כנסייתי קטן ונחות יותר מה'פרובינציה' במדרג הארגוני של הכנסייה .
|
|