|
|
עמוד:88
להשפלתם , ואין פלא שביקשו להתחמק — ככל שניתן היה הדבר — מאותם סימנים מפלים . בדרך כלל מייחסים את גזירות הלבוש לח'ליפים העבאסים , ובייחוד להארון אלךשיד ולמתוכל , אשר הטילו על הנוצרים חובה ללבוש לבוש כחול ועל היהודים לבוש צהוב . לגזירת הלבוש נתלוו סימנים נוספים , כגון איסור על נשים לחגור אבנט משי , אלא רק של צמר גפן , סימנים מבדילים בעת הכניסה לבית המרחץ , ועוד . את הגזירות חידש והחריף בתקיפות רבה הח'ליפה הפאטמי אלחאכם ( ראה לעיל , עמ' . ( 20 גזירות אלה באו משליטים ששלטו גם בארץ ישראל ובירושלים , ואולם לפי מיטב ידיעתי אין לנו מקורות כלשהם על אופן הטלת הגזירות בירושלים ועל דרך ביצוען , אף כי אין ספק שהן נתקיימו גם בה . נראה שגם בירושלים , כמו במקומות אחרים בעולם האסלאם , לא הקפידו על ביצוע הגזירות ברציפות , שאלמלא כן איך נסביר את חידושן בכל פעם . ואולם חשובה יותר השאלה : האומנם התחילו הגזירות האלה רק בימי העבאסים , כלומר מימי הארון אלךשיד ? בדיקה קפדנית יותר של החוזים הקדומים , מימי הכיבוש , מגלה שגרעין התקנות האלה נמצא במכתבי ההסכם שנערכו עם האוכלוסייה המקומית . לפי נוסחאות החוזה עם אנשי דמשק ושאם ( ב'שאם' נכללות גם ארץ ישראל וירושלים ) הנזכרות אצל אבן עסאכר , התחייבו המקומיים לקצץ את בלוריתם כצד הקדמי של הראש ולהחזיק אותה פרועה , לשאת אבנטים , לא להיות דומים למוסלמים בהופעתם החיצונית ולא בלבושם , ואף לא באוכפיהם . יתר על כן , היה עליהם להיבדל מהמוסלמים גם בענייני תרבות ולשון : לא להכניס ערבית לכתובות החותם ( אם כי בעניין זה מצויות גירסאות משובשות , שאומרות את ההיפך , ( לא לקרוא עצמם בכינויים ערביים , לא ללמוד את הקיאן ולא ללמדו לצאצאיהם . ענייני פולחן ניסוחי העיקרון של חופש הפולחן , על סייגיו השונים , מוקדמים ביותר , וכרוך בו גם עניין האוטונומיה העדתית . כבר בחוזה נג'ראן , המיוחס לימי הנביא , נאמר : 'לא יפריעום בדתם ובסדרי חייהם . ' ראינו שחוזה ירושלים מכיל סעיף המרשה לנוצרים המתגוררים בעיר לקיים את כנסיותיהם ומנזריהם . בחוזים אחרים נאמר תמיד , כי חל איסור על הך'מים לבנות בתי תפילה חדשים , ולפי גירסאות אחרות אף נאסר עליהם לשקם את המבנים הישנים , ההולכים וחרכים מפאת יושנם . עוד נאמר בחוזים אחרים , שעל הנוצרים לקיים את מנהגיהם בצנעה י לא להשמיע את הנאקוס ( כפיסי עץ שבהם היו דופקים בכנסיות המזרח על לוח עץ , כדי להקהיל את המאמינים לתפילה ) בראש חוצות , כי אם בכנסיות פנימה ; לא לערוך תהלוכות קולניות , שבמהלכן נישאים צלבים ; גם לוויות המתים '' ' ראה את ההמלצות להארון אלךשיד אצל אבו יוסף , עמ' : 76 לא יהיו דומים למוסלם בלבוש , ברכבם ובחיצוניותם ו האבנט יהיה עשוי חוטים גסים י ישאו על ראשם מצנפות חרורות ; יציבו על האוכף חתיכת עץ דמויית רימון ; יעשו קשר כפול לרצועות הנעליים , ועוד . על גזירות הלבוש של מתוכל ( בשנת ( 850 ראה : טברי , תאריח , ' ג , עמ' . 1389 מוצלי , דף 36 ע"ב , מביא על פי אלצולי פרטים על גזירות מתוכל : החובה ללבוש בגדים בצבע הדבש , לרכוב בצורה מיוחדת , להדביק טלאים צבעוניים על המצנפות ועל הלבוש , להדביק סימני היכר מציירים על הפתחים , ועוד ? . כגלל זה , הוא אומר , קיבלו רבים את האסלאם ( והוא אף מונה שמות . ( השווה סבט אבן אלג'וזי , כתב יד , 4618 BM Or דף 93 ע"ב : הציורים שעל הפתחים היו צריכים להיות בדמות שדים ; על גזירות דומות בשנים 908-907 ( ימי מקתדר ) ראה ; אבן אלג'וזי , מנתטם , ו , עמ' ° . 82 אבן עסאכר , א , עמ' ; 564-563 , 505 אבן עבד אלחכם , עמי . 151
|
|