|
|
עמוד:83
חייבו את תושבי טבריה לשלם דינר לאיש בשנה , ונאמר שם שתנאים דומים הוטלו גם על תושבי דמשק . כאן באים לעזרתנו כתבי הגניזה . אף על פי שזמנם מאוחר יחסית — המאה הי"א , נראה שהם משקפים סדרים שנמשכו מאז הכיבוש , במשך ארבע מאות שנה לערך . בשנת 1053 ככל הנראה יצא מאת ישיבת ירושלים קול קורא לעזרה אל קהילות מצרים , ובו נאמר בין השאר : 'המס והחקים הקבועים אשר עלינו , אם רבים אנחנו אם מעוטים , בכל שנה אנו צריכין ללוות ברבית למלאתר . במכתבו אל אפרים בן שמריה , מנהיג ה'ירושלמיים' בפסטאט , שנכתב בירושלים באביב שנת , 1025 מזכיר הגאון שלמה הכהן בן יהוסף שהיה על יהודי ירושלים לשלם מאה דינרים בשנה . סביב שנת 1030 מאשר יורשו בכס הגאונות , שלמה בן יהודה , במכתב אל אפרים בן שמריה , את קבלתם של 2 % דינרים שנשלחו בדיוקני ( בלשון חז"ל : המחאה ; בערבית : ספתג'ה , ( בידי יהודי איש מצרים שעלה לרגל לירושלים . הוא מציין בהמשך : 'רנתחייבנו ליקח מן הדייקני הזאת עשרים זהובים בחרב אשר עלינו בכל שנה , ' כלומר היו צריכים להשתמש ברוב הסכום לתשלום המס השנתי " . דור אחד מאוחר יותר אנחנו מוצאים פרטים נוספים על המס וחלוקתו . במכתבו של הפרנס הירושלמי עלי הכהן בן יחזקאל מה 24 במאי , 1059 הוא מציין , שתובעים מהקהל מאה וחמישים דינר בשנה מס קבוע ( ראתב , ( מהם שבעים דינר הם הח'ראג , ' ארבעים דינרים למשמרות המזוינים ( האחדאת , ( ' ועוד ארבעים דינרים להוצאות העירוניות בירושלים . נראה ששבעים דינר ח'ראג' הוא גובהו הממשי של המס . אשר לתשלומים האחרים , הם תואמים את הנאמר במכתב החוזר של הישיבה ( שכאמור נכתב ככל הנראה בשנת , 1053 שנים אחדות לפני מכתבו של עלי הכהן ) tccc צורכי העיר ו לחזות אשפתותיה , לנקות ביבותיה , לתקן חומותיה ושומריה , לרצות מושליה ושריה ובחוריה . ' ובלשוננו : סילוק אשפה , אחזקת רשת הביוב והחומה , תשלום לשומרים ושוחד לנושאי המישרות " . מן המקורות שסקרנו לעיל אפשר להסיק שיהודי ירושלים היו חייבים לשלם סכום גלובאלי שנתי בסך שבעים דינר . ניתן לשער כי סכום זה נקבע בעת שהתחדש היישוב היהודי בירושלים , כאשר שבעים משפחות הורשו להתיישב בה ( ראה עמ' , ( 136 והמס נקבע על בסיס של דינר לכל ראש משפחה , כדרך שאירע בטבריה ובדמשק , כמו שראינו לעיל . נראה שבמשך הדורות התגבש נוהג פנימי של חלוקת הסכום הזה בין יהודי ירושלים , כנראה על פי יכולתם . הגאון שלמה בן יהודה , הכותב מירושלים בערך בשנת , 1034 אל אברהם הכהן בן יצחק בן פראת , בעניינו של פרח בן דרנש , איש סג'למאסה שבצפון אפריקה , מציין שאיש זה התיישב בירושלים , נשא אשה מבנות ירושלים ראה תנאי הכניעה של טבריה ( ושם גם על המס בדמשק ) אצל : טברי , תאריח , ' א , עמ' . 2159 8 המכתב החוזר , ראה כתב יד מאוסף פירקוביץ' ב , שפרסם א"א הרכבי , 'מכתב מירושלים מכת"י אשר בפטרסבורג , ' אוצר טוב , תרל"ז-תרל"ח , עמ' , 80 שורות . 17-15 שלמה הכהן : . 8 ו , ENA 2804 . שורות 16 ואילך , שהדפיס מאן , היהודים , כ , עמ' ; 179-178 שלמה בן יהודה : , TS 13 . 113 , f . 17 שורות , 13-12 ראה מאן , שם , עמ' TS 20 . 1151188 הוא קטע דהוי מאוד , שנותר ממכתב אחר של שלמה . חתומים בו גם יוסף הכהן בן שלמה גאון וטוביה 'השלישי , ' ומוזכר בו 'המס הקבוע' שיש לשלם למושל ול'בחורים : ' 'ולבחורים חלק קבוע' ( שורה ;( 5 'ולמלאת למושל ולבחורים' ( שורה . ( 8 ראה : 75 ו , K " V EN A NS 1 . שורות . 20-8 וראה את מכתב הישיבה שפרסם הרכבי ( לעיל , בהערה הקודמת , ( עמ' , 79 שורות . 35-34 ח'ראג' הוא מונח שנתייחד למס קרקע , להבדיל מהג'זיה , מס גולגולת ; אבל בתקופה הקדומה משמעות שני המונחים היתה זהה — מס ; ונראה שכך היתה משמעות המושגים , לכל הפחות בפי היהודים , גם במאה הי"א .
|
|