|
|
עמוד:19
בלי הרף כי יוציאו את היהודים ממנה , אבל לא יעלה הדבר בידיהם . גלוי וידוע שהם עושים זאת כבר שנים רבות 26 . ' . .. ושוב , בפירושו לתהלים יא ד ' ) ה' בהיכל קדשו ... ' ? . ( ' ביקש להראות את כבודו של ההר שממנו ביקשו להוציא את ישראל ... שהלא איך ישכון אתכם ואתם טמאים וערלים . ' ... פרק הזמן שבין השנים 978-973 היה אף הוא תקופה סוערת מאוד בארץ ישראל י הפאטמים נלחצו על ידי הקךמטים , ואלה האחרונים נסתייעו בשבטי הערבים , בהנהגתם של מפרג' בן ךעפל אבן ג'ךאח ובניו , ובאלפתכין . רק בקיץ של שנת 978 השיגו הפאטמים ניצחון על אלפתכין ( קודם לכן הם גברו על הקךמטים , ( שבעלי בריתו , השבטים המקומיים , בגדו בו . הפאטמים לא נהנו מאהבתה של האוכלוסייה שבארץ ישראל . המסורות המוסלמיות שימרו את זכרו של אחד מראשי המתנגדים להם בארץ ישראל , אבו ב ? ר אלךמלי , ויש להניח שהיו רבים כמוהו . אבו בכר אלךמלי , הוא מחמד בן אחמד אלנאבלסי ( כלומר : תושב רמלה שמוצאו משכם , ( הטיף למלחמה נגד 'בנו עביד' — הפאטמים . על פי התיאורים בכרוניקות הוא היה מעץ מנהיג של בני העיר רמלה . בשנת 968 הרשה לקךמטים להיכנס לרמלה , בהסכמת בני העיר . ייתכן מאוד שאף עמד בקשר הדוק יותר עם הקךמטים , וכי הוצאתו להורג יחד עם חבורת חסידיו היתה תוצאה ישירה מכישלון מסעם של הקךמטים נגד מצרים . הפאטמים תפסו אותו בדמשק אחרי שברח מפניהם מרמלה . הדבר קרה בזמן כיבוש דמשק מידי הקךמטים , בסוף הקיץ של שנת . 974 הוא ובנו ושלוש מאות איש נוספים הובאו על ידי הפאטמים למצרים , ושם נערפו ראשי כולם , חוץ מאבן נאבלסי ; עורו הופשט מעליו , מילאוהו קש , וגופו נצלב , למרות שמוכן היה לפדות עצמו בחמש מאות אלף דינרים . האשימוהו שאמר ; 'אילו עשרה חיצים לי הייתי משלח בנוצרים אחד ובבני עביד ( הם הפאטמים ) תשעה . ' הוא המשיך להשמיע קריאות נגד הפאטמים עד רגע מותו * . כנגד זה אין ספק שיהודי ארץ ישראל תמכו בפאטמים . נראה כי דווקא בירושלים היתה תמיכה בפאטמים גם בקרב המוסלמים . דמות בולטת בקרב האישים המוסלמים המשתפים פעולה עם הפאטמים בתקופה זו הוא הרופא הירושלמי אבו עבדאללה מחמד בן אחמד בן סעיד אלתמימי , אשר חי ופעל במחצית השנייה של המאה הי . ' הוא עמד בקשרים הדוקים עם הוזיר הפאטמי יעקוב אבן כלס ( שהיה יהודי והתאסלם , ( וחיבר בשבילו ספר גדול בן כמה כרכים בענייני רפואה . אבו עבדאללה היה תלמידו של רופא ירושלמי אחר , אבו עלי חסן בן מחמד בן אבי נע ים , ושאב הרבה מחוכמתו גם מנזיר נוצרי ירושלמי שאת 1 התיידד , ושמו אנבאז ח'רמא ( כנראה שיבוש מאנבא = )] האב ] זח'ריא . ( בשנת , 979 עם שהם נלחמים בשבטים הצפוניים , בני עקיל והנספחים אליהם , בהנהגתו של אבו תעלב מן הענף המוצלי של שושלת בני חמדאן , השתלטו בני טיא , הערבים המקומיים , על העיר רמלה . בני טיא גרמו הרס וחורבן ברמלה . אפשר שמצב דומה שרר גם בירושלים . רק בשנת 983 הצליחו הפאטמים לגבור שוב על בני טיא , והללו ברחו הרחק צפונה , אל תחום השלטון הביזאנטי 26 'וקצד בה אלי מראסלה אלרום ללערב דאימא פי אכראג' אליהוד מנהא ולא יתם להם דלך . והדא משהור מן סנין כתירה ' ... ( שם . ( 27 'ליןן-י שרף אלג'בל אלדי טלבו כרוג' ישראל מנה ... פכיף יסכן מעכם ואנתם טמאים וערלים' ( שם . ( 28 לפרטים נוספים ומראי מקום מדויקים לתיאור המאורעות מכאן ואילך , ראה : גיל , מלחמת ששים השנים , עמ' 23 ואילך . ראה : אכן את'יר , כאמל , ח , עמ' , 640 המתאר את תפיסתו של ( אבן ) אלנאבלסי בדמשק , אחרי שברח לשם מרמלה . 'אמרו לו : האתה הוא אשר אמר שאילו עשרה חיצים לי הייתי יורה תשעה במעארבה ' ) המערביים , ' כלומר : הפאטמים ) ואחד ברום ( הביזאנטים ?( והודה . אז הפשיטו את עורו מעליו ומילאוהו קש . וצלבוהו . '
|
|