|
|
עמוד:16
כתובות של הקדשת בניינים בירושלים בידי אם הח'ליפה מקתךר , משנת 301 להג'רה 914-913 ) לספירה . ( החל מהמאה הי' היתה ארץ ישראל נתונה להשפעתם של כמה גורמים נוספים , אשר עלו על במת ההיסטוריה של אזורנו במסגרת תהליך התפוררותה של הח'ליפות העבאסית . בין אלה יש לציין קודם כל שני זרמים מרכזיים באופוזיציה השיעית : הפאטמים והקךמטים . שניהם קיצוניים במהותם הריאלית ובתפיסותיהם התיאולוגיות . זרמים אלה הנם שני ענפים בקרב השיעים האסמאעילים . האסמאעילים ראו עצמם נושאי אמונה דתית מיוחדת באסלאם , והיו אתגר חמור לשליטי בגדאד במאות הי' והי"א . הם דגלו בשיטה דתית פילוסופית בעלת ביטויים מדיניים וחברתיים , שמגמתה לחולל מהפכה והתחדשות בעולם המוסלמי . כמו כל השיעים הם האמינו כי בסופו של דבר יונהג העולם על ידי מנהיג ( אמאם ) מצאצאי מחמד , דהיינו מיוצאי חלציו של עלי ומאשתו פאטמה בת מחמד . ייחדה אותם פרשנות מיסטית של הקראן , שהושפעה מרעיונות ניאו אפלטוניים , שהתגלגלו אל עולם האסלאם , בדבר בריאת היקום וארגונו על פי מעגלי קרינה אלוהית . במחמד ובעלי וכן כנביאים המקובלים על המוסלמים הם ראו התגלמות של יסודות שונים במערך היקום . בקרב הקךמטים , הזרם הראשון שהזכרנו בין כיתות האסמאעילים , היו פרסים רבים , ולדברי המקורות המוסלמיים הם היו כת שזנחה את האסלאם לחלוטין . פעילותם החלה להיות מורגשת בערך בשנת , 890 כאשר מנהיגם , חמדאן קךמט ( שם שפירושו 'מורה סוד , ' ולקוח מניב ארמי שהיה מדובר בעיראק , ( חולל מהפכה על גדות הפרת , בתמיכתם של איכרים ושל שבטים מקומיים . את בסיסם העיקרי הם קבעו באיזור בחךין . הכת האחרת , הפאטמים , היו קרובים לקךמטים בהשקפותיהם וכנראה גם ברקע האתני והחברתי שלהם , אם כי נראה שהיסוד הערבי בלט אצלם יותר . ההתפתחויות ההיסטוריות הן שהרחיקו את שני הזרמים האלה זה מזה , ואחרי כיבוש מצרים וארץ ישראל בידי הפאטמים ב 970-969 התנהלה מלחמה אכזרית ביניהם לבין הקךמטים . הפאטמים היכו שורשים בצפון אפריקה בתחילת המאה הי' והקימו שם ממלכה , שהתחילה לאיים על שליטתה של בגדאד , ובטווח קרוב יותר — על שליטיה האח'שידים של מצרים . הם כבשו את ארץ ישראל בשנת . 970 אשר לקךמטים , מרכז פעילותם בתקופה זו היה בפרס ובעיראק , אבל כבר בקיץ 906 הם הגיעו לאזורנו וכבשו את טבריה . לפי עדויותיהן של כרוניקות ערביות אחדות התייחסו הקךמטים בחיוב אל הנצרות , והעניקו לישו מקום מכובד במערכת התיאולוגית שלהם . ובאשר לירושלים — הם נהגו לפנות אליה בתפילתם וטענו כי יש לעלות לרגל ' אל עיר זו ולא אל מכה . שני כוחות נוספים , שנפגוש בהם בהמשך המאורעות , הם הדומדאנים — שליטים בדוים שהקימו מעין נסיכות בצפון עיראק ובסוריה , ומפקדים תורכים אחדים שהיו בשירות העבאסים . עקב תככים פנימיים הם העדיפו לעזוב את תחומי עיראק עם גדודיהם וביקשו לעצמם תחום שלטון בסוריה ובארץ ישראל . ממלכת הביזאנטים , אשר נאלצה לוותר על ירושלים זה שלוש מאות שנה , החלה להתאושש באמצע המאה הי , ' וניסתה בכל כוחה לשוב ולכבוש את ארץ ישראל . בעל ברית אפשרי להגשמת שאיפה זו ראתה ממלכת הביזאנטים הן באוכלוסייה הנוצרית והן בבדוים שבסוריה ובארץ ישראל , על שבטיהם העיקריים 1 בני תעלב , בני עקיל ובני טיא . אלה האחרונים , בני טיא , הם השבט העיקרי שישב 21 ראה ; טברי , תארידו , ' ג , עמ' ; 2128 אבר אלפדא , מח'תצר , ב , עמ' ; 55 אק ח'לדוץ , עבר , ג , עמ' . 705
|
|