|
|
עמוד:9
' בית אלוהים . ' שם אחר שהיה נפוץ בתקופה הקדומה היה בית אלמקדס , דהיינו בית המקדש . בשם זה השתמשו הן לציון הר הבית והן לציון העיר ירושלים , ולעתים קרובות גם לציון ארץ ישראל כולה . שם זה היה שגור גם בפי היהודים בדיוק במשמעויות אלה , ולעתים אף הם קוראים לארץ ישראל כולה : בית המקדש . בתקופה מאוחרת במעט אנחנו מוצאים את השם אלקךס , אשר אף הוא , כמו בית אלמקךס , שאול מן היהודים : הקודש . שם זה , אלקדס , הוא הרווח במאה הי"א , וגם במכתבי הגניזה — כלומר . אצל היהודים — הוא תופס מקום בראש . המסורת המוסלמית מכירה גם את השם ציו ן , שהפך במקורות הערביים לצהיון י אחדים מסופרי התקופה מקפידים לנקד את השם כחירק ! צהיון . ירושלים במאתיים השנים הראשונות של השלטון המוסלמי על העיר בתקופה הסמוכה לכיבוש אין לנו אלא מעט יריעות , מלבד הידיעות על התיישבותם בה של יהודים ושל מוסלמים , אשר נדון בה בנפרד ( להלן עמ' 133 ואילך . ( ביוני שנת 658 עברה על העיר רעידת אדמה קשה , ועל כך אנחנו למדים גם מקטע של כרוניקה סורית וגם מן הכרוניקה של תאופנס . באותה שנה נפגשו בירושלים מעאויה , שעמד בראש הצבא של איזור סוריה-ארץ ישראל , ועמר בן עאץ , מושל מצרים , וכרתו בה ברית נגד עלי בן אבו טאלב , הח'ליפה הרביעי . מעשה זה עתיד היה להסתיים בניצחונו של מעאויה ובייסוד הח'ליפות של בית אמיה , שמרכזה בדמשק . הוא הוכרז ח'ליפה בירושלים , בשנת . 660 בירושלים אף נעשה ניסיון לרצוח אותו , במסגד ( כנראה במסגדו של עמר , בדרום הר הבית , ( על ידי שלושה בני שבטים מעיראק . אין בידינו ידיעות על ירושלים והנעשה בה בימי מלחמת האזרחים בעולם המוסלמי , כאשר חלק מן השבטים התקוממו , תחת הנהגתם של שני האחים עבדאללה ומצעב , בני זביר ( בן דוד של מחמד מצד האם , ( נגד שלטון בית אמיה . בני ג'ד'אם , השבט הגדול ששכן אז בתחום ארץ ישראל , תמכו אז ברובם במורדים . גם אחרי דיכוי המרד של בני זביר נראה שלבם של בני השבטים שבארץ ישראל לא היה שלם עם עבד אלמלכ . בשנת 698 פעל בירושלים תועמלן בשם חאךת' בן סעיד נגד בית אמיה ( נביא שקר , לפי המקור המוסלמי , ( וגייס לצדו חסידים רבים . הוא נאסר בפקודת הח'ליפה ונצלב אחר כך . 13 מסעודי , תגביה , עמ' 128 י הנ"ל מרוג , ' ב , עמ' . 305 הוא יודע לספר , שאנטונינוס ( אצלו : אבטוליס ) הוא ששיקם את בית אלמקדס והוא הראשון שקרא לעיר איליא . ראה גם אבן עסאכר , תאריח , ' א , עמ . 13 ' ראה רשימה ארוכה של דוגמאות לשימוש ב'בית אלמקךס' או 'בית המקדש' במקורות יהודיים מימי הביניים המוקדמים , במשמעות של ירושלים או ארץ ישראל , אצל ש' אסף , מקורות ומחקרים בתולדות ישראל , ירושלים תש"ו , עמ' , 41-40 הערה . 53 M ראה : טברי , תאריח , ' ב , עמ' ... ' : 4 ובשנה זו ( היא ארבעים להגירה , 661-660 לספירה ) הצהירו הצהרת אמונים למעאויה ( שהוכרז ח ' ליפה באיל ^ א ... אחרי שלפני כן נהגו לכנותו בשאם = ) סוריה וארץ ישראל ) אמיר . ... את עלי ( בן אבו טאלב ) היו מכנים בעראק בתואר אמיר אלמאמנין ואילו את מעאויה בשאם : אמיר . אבל אחרי שנהרג עלי קראו למעאויה בתואר אמיר אלמאמניך . ראה עוד : אבן את'יר , כאמל , ג , עמ' ; 402 כרוניקה מארונית . ed . E . W . Brooks , csco ( Syri ) , in , p . 71 Chronicon Maroniticum . על חאךת' בן סעיד ראה י ך'הבי , תאריח , ' ג , עמ' ; 147 אבן כת'יר , בדאיה , ט , עמ' : 27 'באותה שנה 79 ) להגירה , 698 לספירה ) הרג עבד אלמלכ בן מרואן את חאךת' בן סעיר אלכך'אב = ) השקרן , ( הוא אלחארת' בן עבד אלךחמאן אלךמשקי . הוא היה ז ? ךיק ( מונח שבדרך כלל פירושו : מאניכאי , אבל השתמשו בו גם כדי לציין כל מיני כופרים , הסוטים מהאסלאם הרשמי . ' ( להלן מביא אבן כת'יר את סיפור בואו של אלחאךת' לירושלים וכן את סיפור מאסרו בעזרת אנשי צבא תורכים לאחר חיפוש לילי .
|
|