|
|
עמוד:6
ישראל . לדברי אחד המקורות שלח עמר תחילה את אחד המפקדים מג'אביה לירושלים , להסתער על העיר ולכובשה בכוח . לאחר קרבות אחדים גילו התושבים נכונות להיכנע , ואז ציווה עמר להפסיק את הקרבות ולהמתין לבואו . ביקוריו של עמר במפקדה בג'אביה מקבלים את אישורם מכמה וכמה מקורות מוסלמים . נמסר כי עמר ביקר במפקדה לא פחות מארבע פעמים , וכי עיקר מטרתם של הביקורים הללו היתה לרסן את חמדנותם של אחדים מבכירי מפקדיו , שנהגו לשלוח ידם בשלל , לעשוק ולחמוס את האוכלוסייה הכבושה , ולהיגרר אחרי חיי פאר ומותרות . עמר נכנס לירושלים רכוב על גמל , עוטה אדרת עשויה שיער גמלים . האיש אשר השמיט את שרביט המלוכה מידי המלך הפרסי , ניצח את צבא ביזאנטיון והפיל חתיתו על רבבות אנשים ברחבי העולם התרבותי דאז , הדהים את בני העיר בצניעותו . המסורות הערביות מספרות , כי אנשיו של עמר , אשר הספיקו לספוג את השפעותיו של העולם הגדול וללמוד את הליכותיו — שכן הם שהו זה שלוש שנים בסוריה ובארץ ישראל — הסמיקו והתמרמרו בראותם את מפקדם העליון מופיע לפני האוכלוסייה הכבושה בצורה זו , ודרשו ממנו שילבש בגד יותר טוב וירכב על סוס . עמר דחה את הדרישה הראשונה אך ויתר בנקודה האחרת . הוא עלה על סוס , אבל לא הרפה את אחיזתו במושכות הגמל . 'הרי זה הופך אותי לאדם אחר , ' אמר . 'חוששני פן אגדל יותר מדי בעיני עצמי , והשינוי לא יהיה לטובתי , ' וחזר אל הגמל . את הגירסה הנוצרית למעשה זה אנחנו מוצאים אצל תאופ ; 1 ס . גם הוא מספר שעמר היה לבוש בגדים ישנים , משיער גמל , ולדבריו 'הפגין בכך מסיכה דו פרצופית מתחסדת . הוא ביקש לראות את מקדש היהודים שבנה שלמה , כדי להופכו למקום תפילה בשביל חירופיו הוא . ' הפאטריארך סופרוניוס קרא בראותו אותו . 'הנהו הנהו השיקוץ המשומם אשר ניבא דניאל , עומד במקום הקדוש . ' וממשיך תאופנס : ואביר החסידות הזה שפך דמעות על עם הנוצרים . בהיות עמר בעיר הציע לו הפאטריארך כי יקבל ממנו לבוש פשתים וכותונת , אבל הוא סירב . בקושי הסכים בכל זאת ללבוש אותם , אבל רק עד אשר כיבסו את בגדיו הוא . אז החזירם לסופרוניוס ולקח את שלו . סיפור דומה מסופר על עמר במקור מוסלמי , אלא שעל פי מקור זה התרחש המעשה באילת . ( הסיפורים על צניעותו של עמר ודרישתו מאנשיו כי יסתפקו במועט רווחים מאוד במסורות 1 הערביות , ונראה שמכאן נקלטו גם בספרות הנוצרית ' ( . חוזה הכניעה נוסח החוזה של עמר עם תושבי ירושלים נשתמר בתוך קטע ארוך המתאר את כיבוש העיר , שהעתיק טברי מסופר שקדם לו , סיף בן עמר , אשר כתביו לא נשתמרו . כמו כל החוזים שכרתו המפקדים המוסלמים עם האוכלוסייה הכבושה , גם חוזה זה מנוסח בצורה של מכתב מאת עמר אל האוכלוסייה . ראה : בלאך'ךי , פתוח , עמ' ; 138 טברי , תאריח , ' א , עמ' ; 2522 ןזאופנס , א , עמ' ; 339 גויטיין , ירושלים בתקופה הערבית , עמ' , 83 מטיל ספק בידיעות בדבר בואו של עמר לירושלים . לדעתו ביקשו המסורות המוסלמיות לקשט ולפאר את מעשה הכניעה של העיר . הוא סבור כי אפשר למצוא במגמה ספרותית זו השפעה של המסורת היהודית , המוצאת ביטויה במדרש לפסוק : 'הלבנון באדיר יפול' ( ישעיה י לד : < אין ירושלים נמסרת אלא למלך , שנאמר : "' הלבנון באדיר יפול" ואין אדיר אלא מלך' ( גיטין נו ע"ב . (
|
|