|
|
עמוד:2
יש לזכור , כי מאז דיכוי מרד בר כוככא בשנת 135 לספירה היתה ירושלים מחוץ לתחום בעבור יהודים , אבל בערי ארץ ישראל ובכפריה הוסיפו לשבת המוני יהודים . מלבד האפיזודה הקצרה בימיו של הקיסר יוליאנוס 'הכופר' , ( 363-361 ) ניתן ליהודים לבוא לירושלים מחדש רק בפרק הזמן של השלטון הפרסי בעיר , ( 628-614 ) אחרי הפסקה של חמש מאות שנה בקירוב . אמנם , אפשר לשער כי גם לפני כן לא תמיד נסגרה בפניהם העיר לחלוטין , והיו זמנים שבהם הורשו לבוא העירה ולפקוד את חורבות המקדש , כמובן תמורת תשלום . יעידו על כך הדברים שכתב הירונימוס , ( Hieronymus ) מאבות הכנסייה במאה הד' לספירה , בפירושו לצפניה א טו ואילך ' ) יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה , יום שאה ומשואה , יום חשך ואפלה , יום ענן וערפל ;( ' עד עצם היום הזה נאסר על אותם אריסים ( coloni ) דו פרצופיים לבוא לירושלים , מפני רציחת הנביאים , ( servorum ) ואחרון שבהם ! בן האלוהים , אלא אם כן [ יבואו ] כדי לבכות , כאשר ניתנת להם רשות לשאת הספד על חורבותיה של העיר , תמורת תשלום . כשם שקנו פעם את דמו של המשיח כן עתה הם קונים את דמעותיהם הם . אכן , אף המספד אינו ניתן להם בחינם . ביום שנכבשה בו ירושלים על ידי הרומאים ונחרבה אפשר לראות את בני העם הזה , נשים לובשות סחבות וזקנים נושאים נטל הסחבות והשנים , מתאספים לעת אבל , מוכיחים בגופם ובלבושם מה פירושו של זעם האדון . מתאסף לו אפוא האספסוף של המסכנים , ובעוד אשר עץ הצליבה של האדון מבהיק וזורח וחוגג את תחייתו , ומעל הר הזיתים מתנוסס סימן הצלב , מבכים בני העם המסכן הזה את חורבות מקדשם , מבלי שיהיו ראויים לרחמים . פרק הזמן הקצר יחסית של השלטון הפרסי הסתיים , ככל הנראה , בתוצאות חמורות לגבי יהודי ארץ ישראל . אמנם , משחזרו הביזאנטים וכבשו את העיר , בשנת , 628 ריסן הקיסר הרקליוס ( Heraclius ) את שפיכות הדמים , אך לעומת זאת מייחסים לו גזירות שמד נגד היהודים בכל רחבי ממלכתו . כנראה נערך טבח ביהודים שהספיקו להתיישב בירושלים . על כך ניתן ללמוד מן העובדה , שאחד משבעת הצומות הרשמיים של הכנסייה הקופטית , הנמשך שבוע ( בתקופה שלפני הפסחא , ( נועד להשיג את מחילתו של אלוהים לקיסר הרקליוס על אשר הרשה לטבוח את יהודי ירושלים בשנת . 628 כאשר כבשו הפרסים את ירושלים היה מחמד , נביא האסלאם בראשית דרכו , נתון במאבק קשה אשר נראה חסר תוחלת , נגד הממסד של העיר מכה ונגד בני שבטו . שמונה שנים מאוחר יותר , בשנת , 622 הוא נאל ץ להימלט על נפשו אל העיר מדינה . בעיר זו הוא ניגש מייד לארגונה של העדה המוסלמית הראשונה , שהיתה מורכבת מבני שבטים שונים , בהם בני קריש שבאו אתו ממכה , ובני השבטים תושבי העיר מדינה . לאחר שהתבסס סילק מחמד את היהודים עובדי האדמה ובעלי המלאכה מן העיר ומסביבתה , ואת חלקם אף הרג . ככל הנראה הגיעה אליו באותו פרק הידיעה בדבר ניצחונם הרה הגורל של הביזאנטים על הפרסים . היה זה בשנת , 628 שש שנים אחרי ההג'רה , ארבע שנים לפני מותו של מחמד . הוא הנציח את המאורע ב'סוךת אלרום' ( הפרק על הביזאנטים , ( הוא פרק ל' בקראן , ראה את דברי הירונימוס : . PL , 25 , pp . 1418-1419 על הצום ראה : . Coptic Church , Cairo 1967 , p . 13 O . H . E . Burmester , The Egyptian or הידיעות על גזירות השמד של הרקליוס נמצאות גם אצל סופרים ערבים ( ראה למשל טברי , תאריח , ' א , עמ' , ( 1562 וגם בדברי ימי מלכי הפראנקים ( ראה : , 153 , 409 rerun ! Merovingicarum , II , Hannover 1888 , pp . MGH , Scripiores בכרוניקה של . ( Frcdegarius על פרשת הכיבוש הפרסי וספיחיה ראה עוד Byzantine Jewry , London 1971 , pp . 48-60 A . scharf ,
|
|