פתח דבר

עמוד:8

מוצהרות ושאינן מוצהרות . הדבר ניכר בבירור בשטף הדוחות על "מצב" החינוך , שהחל בספר A Nation at Risk ונמשך מאז בהתמדה . שלא במפתיע , המאמרים המרכיבים ספר זה מכסים שטחים נרחבים יותר מאלה שאנו פוגשים בדרך כלל בספרים על "חינוך , " אף שכולם מקורם בו . כמה מהם משקפים למעשה את עמדותיי בפולמוסים החינוכיים של השנים האחרונות . עם זאת , אין אלה "מאמרים פולמוסיים . " המאמר הראשון , בפרק הראשון , הוא אנטיתזה להתפלמסות . פרק זה נכתב לאחר כל האחרים , ומהווה ניסיון לעיין בהשתמעויות שבבסיס הפולמוסים של העשור האחרון ולמצוא את הנחות היסוד הטבועות בהן . הכותרת "תרבות החינוך" אכן הולמת את הספר . התזה העיקרית בו היא שתרבות מעצבת תודעה , מציידת אותנו בערכת הכלים שעמה אנו בונים לא רק את העולמות שלנו אלא את עצם המושגים שלנו על עצמנו ועל בשרינו . ייתכן שבאורח אידאלי יכול היה הספר לכלול בחינה רחבה בהרבה של חינוך בתרבויות שונות . אולם התבוננות תרבותית בחינוך אינה דורשת השוואה תרבותית מתמדת , אלא בחינת החינוך והלמידה בבית הספר בהקשרם המצבי והתרבותי . זהו בדיוק מה שבכוונתי לעשות . כאשר אנג'לה פון דר ליפה , ( Lippe ) ידידתי והעורכת שלי בהוצאת הספרים של אוניברסיטת הרווארד , הציעה שאכתוב ספר זה , התנגדתי לכך בתחילה . השקפותיי נמצאו במהלכה של מטמורפוזה , שכן הייתי בין אלה שעסקו בניסוח של "פסיכולוגיה תרבותית" חדשה . מה ששכנע אותי לבסוף היה עמידתי על הקשר ההדוק בין בעיות החינוך לבין השאלות המאיימות שהולידה יצירתה של פסיכולוגיה תרבותית מעין זאת - שאלות בנוגע למשמעויות ולמשא והמתן עליהן , בנוגע לבניית העצמי ולתחושה של עצמיות , בנוגע לרכישת כישורים סימבוליים , ובמיוחד בנוגע ל"מצביות" ( situatedness ) התרבותית של כל הפעילות המנטלית . אין להבין פעילות מנטלית אלא אם כן נביא בחשבון את המסגרת התרבותית ואת משאביה , שהם הם המקנים לתודעה את צורתה ואת היקפה . למידה , זכירה , דיבור , דמיון : כולם מתאפשרים על ידי נטילת חלק בתרבות . מרגע שהתחלתי , נתברר לי יותר ויותר שחינוך הוא אכן "מסגרת מבחן" נכונה להנצת רעיונות בפסיכולוגיה תרבותית . אסביר את כוונתי . מסגרות

ספרית פועלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר