|
|
עמוד:10
בתקופה המקבילה עברו גילגולים רבים על כל מוסדות החברה . אין המדינה ואין הכלכלה ואפילו אין המשפחה דומות למה שהיו בעבר . לא כן בית הספר . הוא עומד גם עתה , כפי שעמד בעבר , נגד כל הגורמים שביקשו ומבקשים לשנותו . עמידתו הזאת היא בדרך כלל ערמומית למדי . פה ושם עולה בידי מתקניו לשנות דבר מה בתוכניות הלימודים ובשיטות ההוראה או באירגון הקבוצה הלומדת ואז נדמה כי בית הספר הצליח להיחלץ מן הקפאון שבמשד דורות רבים היה שרוי בו . אך עד מהרה מתברר כי רוב התמורות האלה אינן אלא תמורות מדומות . עם עבור תור התיקון , " " הריפורמה , " הניסוי" וכוי חוזר בית הספר אל מצבו הקודם . נכון , " " התיקונים והניסויים הרבים שעברו עליו הותירו בו עקבות ; פה ושם תמצא בבית הספר שרידים של אירגון עצמי של תלמידים ( המנוהל על-ידי המורים והנתון לפיקוחם , ( פה ושם מצויות בכיתות חוברות לעבודה עצמית , שהשלמת שורותיהן היא חובה ( המעידות על כד שפעם מישהו ניסה לתת סיפוק ליצרי הפעולה הספונטאנית של התלמיד , ( פה ושם מקובלים שיעורים במלאכות , ללא קשר עם הנלמד בשיעורים העיוניים" ( המזכירים את הימים " שבהם חשבו המחנכים על שילוב של העבודה בלימודים , ( פה ושם מופיע עיתון בבית הספר , שמורה טרח הרבה כדי שיראה אור ( זכר לרעיון הפרוייקטים המבוססים על יוזמתם העצמית של התלמידים , ( פה ושם מועלית ערב חג הצגה מלוטשת ומדוקלמת ( מצבה על קברה של כוונה להעניק לילדים הזדמנות להבעה חופשית . ( בית הספר , גרעינו הקשה והיציב , נשאר מה שהיה מאז ומתמיד , גם אם גרעינו זה מוסווה בדרך כלל על ידי סיסמאות שהתרוקנו מתוכנן כגון : שלטון עצמי , עבודה עצמית , עידוד יוזמת התלמידים , מתן הזדמנות להבעה וכוי . הסיסמאות האלה אינן אלא שרידים מיובשים של כוונות שלא נתממשו ושל הסדרים שהונהגו • י שעה ולא החזיקו מעמד בין כתליו של בית הספר . תמה שאין תחום שבו ניכרת יותר עמידותו העקשנית של בית הספר בפני שינויים מאשר תקום שיטות ההוראה . מזה דורות נתונה שיטת המלל . השולטת בכיפה בבית הספר , לביקורת חמורה . מבקרים אותה לא רק פסיכולוגים אלא גם מורים ומפקחים , ואלה שאינם מבקרים אותה אינם ששים עוד להגן עליה . וראה זה פלא : במחקר שנערר ב 1966 ( שלוש
|
|