חקר אזור ים־המלח במאה ה־19 נתן שור

עמוד:6

ולדה ( Van de Velde ) ב . 1852 האנגלים פין ( Finn ) ב , 1851 ויליאם בימונט ( Beamont ) ב , 1854 והנרי בייקר טריסטרם ( Tristram ) ב 864 ו , החוקרים הצרפתיים דה סוסי ( de Saulcy ) ב ( Rey ) " 7 , 1851 ב 1858 וחברי משלחתו של הדוכס דה לינס ( Luynes de ) ב 864 ו , אחריהם באו רבים רבים אחרים . דה סוסי , למשל , עלה כבר בשביל הנחש , מצד מזרח . לדבריו , תיאורו של יוספוס הוא מחניף מדי . למעשה זהו מעלה העולה כמה מאות רגל באופן מאונך כמעט ... אם הנך מעו להתבונן שמאלה בשעת העלייה הציורית הזו , היזהר לך מרגש הוורטיגו [ פתד גבהים ] כי התהום ללא תחתית מאיימת עליך ומושכת אותך כאילו לתוכה . החלטנו , לכן , להתבונן ימינה בלבד בזמן עלייתנו . שמאלה נספיק להתבונן בזמן הירידה . ון דה ולדה לקח עמו באותו שביל בקבוקון של מי קולון למקרה שירגיש בסחרחורת ו ואמנם , לטענתו , הוא שהצילו ממעידה שעה שהסתחרר מן החום והמאמץ . ק"ר קונדר , ( Conder ) איש קרן החקר הבריטית , ערך מיפוי טופוגרפי מדויק למדי של מצדה ב . 1873 קוסטיגן , מולינה וכל השאר חשובים במיוחד הם הנסיונות לחקר ים המלח שנערכו מצד הים . בימים ההם לא היו ספינות בימה עצמה וצריך היה להביאן מבחוץ . נסיון ראשון מסוג זה נערך ביולי 1835 בידי האירי הצעיר קוסטיגן . ( Costigan ) הוא העביר סירה קטנה , אותה רכש בביירות , מן הים התיכון לירדן התחתון והפליג בה בעזרת מלווה אחד בלבד , מבני האי מלטה . השניים חצו את ים המלח מצפון ועד ללשון וחזרה , במשך שמונה ימים . בלילות הם ישנו בחוץ , פרט ללילה אחד , כאשר בסביבה נראו בדווים חשודים , ואז ישנו בספינה כמרחק העולה על טווח של ירי רובה . הם נעו בצורת זיגזג וחצו את הימה כמה וכמה פעמים ממערב למזרח וחזור חלילה , בכדי לערוך בה מדידות עומק , אך התוצאות לא נשתמרו . במקום אחד איתרו בחוף מעיין גפריתי חם . בימים שרר חום כבד ובלילות נשבה רוח צפונית חזקה והגלים היו גבוהים . אחרי חמישה ימים נחלש קוסטיגן ולא הצליח לחתור . ביום השישי אזל מלאי המים שלהם . ביום השביעי נאלצו לשתות ממימיה המלוחים של הימה . ביום השמיני חזרו כמעט לצפון האגם . גם המלטזי נחלש והפסיק לחתור . הם הכינו קפה ממימי האגם . רוח דרומית החלה לנשב ובעזרת מפרשי הסירה הגיעו לחוף , סמוך לשפך הירדן . המלטזי יצא ליריחו לחפש עזרה . בהעדרו גילו ערבים את קוסטיגן הגוסס והעבירו אותו ליריחו , שבה ישב חיל מצב תורכי . הוא הובא למנזר הפרנציסקאני בירושלים ונפטר שם לאחר יומיים . קוסטיגן לא הותיר כל דין וחשכון רשום , והמעט הידוע על מסעו בא מתחקיר של מלווהו המלטזי , אותו ערך בשנת 1836 האמריקאי ג'ון לויד סטפנס ( Stephens ) בביירות . אחרי קוסטיגן באו ב 1838 האנגלים בק ומור , שהוזכרו כבר לעיל . גם הם הפליגו בסירה קטנה שהביאו עמם . כנוסף למרידותיהם הברומטריות , עסקו גם במיפוי חופי הימה וערכו מדידות עומק . את ממצאיהם פירסמו בקיצור רב בכטאון החברה הגיאוגראפית הבריטית המלכותית . בעקבותיהם הגיע לים המלח ב 1841 הסגן הבריטי

יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר