|
|
עמוד:13
לקבוע כללים אחידים והנחיות לשיעורים קצובים בכל הנוגע לחיובי שבת , לדיני טומאה וטהרה , למועדי חלות ההתבגרות למצוות , לגיל הענישה ועוד . בית המקדש והמצוות התלויות בו עיצבו במידה רבה את אורח החיים היהודי בתקופת בית שני . דרכי עבודת ה' במקדש שימשו דוגמה לקהילות ישראל והשפיעו על עולמם הרוחני . הללו אימצו בהליכותיהם נהגים , שיש בהם משום טיפוח החוויה הדתית וקדושת החיים , ושיתפו את עצמם ברצון רב בסיפוק צורכי המקדש ועובדיו . עם החורבן השקיעו החכמים מאמצים לשמירת התורה כבסיס לעולמו הרוחני של האדם מישראל , להמשך קיום חלק מן ההלכות , שהיו קשורות בבית המקדש ולמילוא התהום שנפער במערכת המצוות ובהגות הדתית עם אבדן מרכזה של האומה . אולם בהתחשב כמציאות הרתית חברתית החדשה , אף חכמי התורה ראו צורך לבטל נהגים קדומים מסוימים . כמו כן , כמה מצוות שהיתה להן זיקה למקדש נתרופפו מאליהן על ידי בני הדורות שלאחר החורבן , ונתבטלו כליל . תהליך זה של פיחות מעמדן , שינוי צורתן וביטולן של מצוות ומסורות מימי הבית , השאיר את רישומו על הרבה הלכות , מעבר למקרים הזוקקים את המקדש והנידונים מפורשות בדברי תנאים ואמוראים . עיצוב דמותה של ההלכה לאור התמורות שחלו עם אבדן ירושלים והמקדש , לא הצטמצם , כאמור , בתחום המצוות שיסודן בעבודת המקדש . אף גורמים נוספים , כגון המצוקה הכלכלית שלאחר החורבן , נטל המסים , נישול היהודים מן הקרקע , החרבת השטחים החקלאיים והנדירה לערים אשר בהן פעלו בשכנות יהודים ונכרים , הניעו את חכמי התורה לעיין מחדש בבעיות חוק ומשפט שהכבידו והעיקו על המשך החיים התקינים של האומה . בעקבות בירורים שקיימו חז"ל במקורותיהן , בטיבן ובתוקפן של הרבה הלכות המקובלות ובהיעזרם באינטרפרטאציה מחודשת של ההלכה ושל דרכי מדרש המקראות , פיתחו החכמים נתיבים חדשים לפתרון הבעיות שהזמן גרמן ושהציבור התלבט והתחבט קשות בהן . ההתמודדות עם השאלות שהמציאות ההיסטורית , המתחלפת והמשתנית , מעלה אותן , היתה מאז ומתמיד מוקד מחשבת חז"ל . תופשי התורה ראו בה אתגר רוחני וחובה קיומית , והשתדלו למצוא מענה לבעיות במסגרת הנורמה ההלכתית על פי המידות שההלכה נדרשת בהן . כדי להגיע להבנה מלאה של תהליכי החשיבה של חז"ל והכרעותיהם , עלינו לעקוב לא רק אחרי המשא ומתן התלמודי וההתפתחות האימאננטית של הגורמים ההגיוניים והמשפטיים של ההלכה , אלא גם אחרי המניעים החברתיים והכלכליים , החבויים בין השיטין של השקלא וטריא ההלכתי , כי אף הם השפיעו והנחו את מחשבת חכמי התורה בחתירתם למצוא פתרון לצורכי השעה . אחת הדרכים שבה הילכו חז"ל לפתרון הבעיות המתעוררות מפעם לפעם היתה בחינה מחודשת של אורחות חיים , שהעם ראה בהם הלכות חמורות כאילו מצווים עליהם מן התורה . בהסתייעם בפרשנות חדשה של מדרש ההלכה ובהביאם בחשבון את התנאים החברתיים והכלכליים הקשים , הועמדו לעתים מצוות מסוימות , שנחשבו עד אז דין תורה , כדברי סופרים בלבד . עם "פיחותו" של האיסור והעמדתו על איסור דרבנן , נפתח פתח להקל בו בנסיבות מיוחדות , כגון ו בשעת הדחק , משום צער , במקום הפסד , במקרה של ספק וכדומה . נראה שבימים ראשונים עדיין לא היתה קיימת באומה הבחנה מתוחמת ומדויקת בין
|
|