ג. תרומת הספרות המקובלת לחיזוק האמונה

עמוד:47

המנהיגים הרוחניים בשלוש הדתות שאפו לחזק את האמונה ולהנחיל את ערכי הדת לציבור המאמינים . הם ראו בספרות הקודש כלי עזר ראשון במעלה , בשל ההנחה שהיא מציגה אמיתות נצחיות אודות נפש האדם והיחסים בין בני אדם , עוסקת בדמויות מופת ומכילה סיפורים בעלי לקחים מוסריים . שלוש הדתות מניחות , כאמור , ששפת כתבי הקודש היא שפה מרובת משמעויות , הסמויות ברובן מעינו של המאמין הפשוט . לפיכך , הוענקה לפרשנים הסמכות לחשוף בפני המאמינים את המשמעות המתאימה לזמן ולמקום . תרומת הספרות המקובלת לחיזוק האמונה כיהדות " ספרות האגדה" חוברה במאות הראשונות לספירה . פירוש המונח "אגדה" אינו סיפור דמיוני , אלא טקסט שחיברו חז " ל העוסק , כפי שצוין קודם , בנושאים שאינם הלכתיים . ספרות האגדה עוסקת במגוון נושאים כגון התנהגות מוסרית , הגות ופרשנות לתנ '' ך הקרויה "מדרש אגדה . " באמצעות מדרשי האגדה ביקשו חז"ל למצוא בפסוקי התנ"ך מסרים ורעיונות הנוגעים לערכי משפחה , מהות העולם הבא , דמויותיהם של אבות האומה ומנהיגיה וכדומה . ראשיתה של ספרות האגדה היא בדרשות - כלומר , בנאומי הסבר והטפה שנישאו בעל-פה בבתי הכנסת שכללו סיפורי מעשיה , פתגמים , חידות ומשלים . חלקים אחדים מספרות האגדה נוצרו במהלך תרגום התורה מעברית לארמית . תרגום זה היה הכרחי , משום שבמאות הראשונות לספירה לא ידעו רוב היהודים די עברית כדי להבין את שפת המקרא . החכמים שתרגמו את פרשות התורה , שנקראו בבתי הכנסת בשבת , מעברית לארמית , לא הסתפקו בהסבר מילולי . הם ניסו למצוא בטקסט משמעויות נוספות ותשובות לשאלות ההווה שהטרידו את הציבור , וכך פיתחו את שיטת המדרש . במשך הזמן הועלו חלק מן הדרשות על הכתב וכונסו בספרות האגדה . דוגמה לסיפור אגדה שמחזק את האמונה הוא הסיפור על "קמצא ובר קמצא . " הסיפור מנסה לתת הסבר לחורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה על-ידי האימפריה האלילית הרומית . חורבן בית המקדש הביא לאובדן המרכז הפולחני היהודי ולהפסקת העליות לרגל , שבהן נפגשו יהודים מכל רחבי ארץ ישראל והתפוצות . חז"ל התקשו להסביר את חורבן בית המקדש כעונש אלוהי על חטא האלילות , שכן האלילות נעלמה מן הציבור היהודי בתקופת הבית השני . חז " ל חששו שהמאורעות ההיסטוריים הקשים יביאו לכך שיהודים רבים יאבדו את האמונה בעקרון ההשגחה האלוהית , האומר שבני האדם מקבלים שכר ועונש על מעשיהם . החורבן , ככל אסון , נתפס כעונש במחשבת בני התקופה , אך החטא לא היה ברור . גם להצלחותיה של האימפריה הרומית האלילית היה צריך למצוא הסבר שלא יסתור את האמונה בהשגחת האל על עם ישראל ולא יביא לנטישה המונית של היהדות . הסיפור על "קמצא ובר קמצא , " המופיע במדרש איכה רבה ובתלמוד הבבלי ( מסכת גיטין , נה , ב גמרא ) עוסק בעשיר ירושלמי ששלח שליח להזמין מכר בשם קמצא לסעודה . השליח טעה והזמין אדם בשם בר קמצא , שהיה שנוא על המארח . המארח גירש אותו מביתו לעיני שאר המוזמנים , למרות שבר קמצא התחנן לפניו שלא יבייש אותו בפומבי . בסעודה נכח גם תלמיד חכם , שלא מחה בפני בעל הבית על המעשה . בר קמצא שביקש לנקום , פנה לקיסר הרומי וטען , כי יהודי ירושלים מתכננים מרד באימפריה . הקיסר החליט לצור על ירושלים , וכך החלה המלחמה שהסתיימה בחורבן המקדש . ג . תרומת הספרות המקובלת לחיזוק האמונה

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר