פרק שלישי: הספרות הסמכותית והספרות המקובלת

עמוד:38

פרק שלישי : הספרות הסמכותית והספרות המקובלת לכתבי הקודש נוספו במהלך הדורות ספרים נוספים , המהווים נכסי צאן ברזל של הספרות הדתית : הם נלמדים בהרחבה ומצוטטים בהזדמנויות רבות . ניתן לחלק ספרים אלה לשני סוגים עיקריים : ספרים בעלי מעמד סמכותי וספרים שהפכו למקובלים על רוב המאמינים , הספרים בעלי המעמד הסמכותי הם חיבורים שתוכנם מחייב את המאמינים - אין לערער עליהם ואין לשנות את הנאמר בהם . הספרים המקובלים אינם מחייבים , וניתן לערער על הכתוב בהם . חשיבותם נובעת מהשפעתם על ציבור המאמינים ומהשפעתם על ספרים שחוברו באותם נושאים בדורות שלאחר מכן . לספרות הסמכותית ולספרות המקובלת כמה תפקידים . הן נועדו להבהיר את הנאמר בכתבי הקודש , לחזק את קיום החובות הדתיות , להעמיק את האמונה , להחדיר ערכי מוסר ולחזק את השייכות לקהילת המאמינים . הספרות הסמכותית ביהדות היא כמעט כולה ספרות הלכה - כלומר , ספרות העוסקת בפירוט ובהבהרה של המצוות והחוקים שבתורה . אוסף החוקים היהודי המפורט הוא המשנה . המשנה מחולקת לששה נושאים עיקריים , הקרויים " סדרים , " וכל סדר מחולק לנושאי משנה - מסכתות ( ביחיד - מסכת . ( החוקים המופיעים במשנה נוגעים לחקלאות , תפילות וברכות , אופן חגיגת החגים , דיני אישות , אופני הקרבת קרבנות ועוד . מקור המשנה הוא בדיונים שנערכו בעל-פה בין תלמידי החכמים , ולכן היא קרויה גם "תורה שבעל-פה . " תקציר של דיונים אלה נערך והועלה על הכתב בשנת 200 לספירה . הן בארץ ישראל והן בתפוצה היהודית הגדולה שבבבל התקיים בין המאה השלישית למאה השביעית לימוד ודיון בחוקים המופיעים בסדרים ובמסכתות שבמשנה . נוסח דיונים זה קרוי תלמוד או גמרא , והוא כולל דעות של חכמים שונים על החוקים שבמשנה . התלמוד הועלה על הכתב ונערך במאה השביעית . בימי הביניים , במאה ה , 12 חיבר הרמב"ם ספר הלכה הנקרא משנה תורה , או "היד החזקה" ( שם שניתן לו משום שהוא כולל י"ד < 14 ; חלקים . ( הספר מציג את ההלכות המופיעות בתלמוד בצורה שיטתית וכולל את המצוות שבהן היו היהודים חייבים כשבית המקדש היה קיים . משנה תורה השפיע מאז הופעתו על הפסיקה ההלכתית בכל קהילות ישראל . מתוך כתב יד של "משנה תורה , " פרובנס , המאה ה 14

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר