|
|
עמוד:20
ב . התנאים בארץ לאחר החורבן השינוי לרעה שחל במעמד האומה היהודית בארצה מצא ביטוי כפקודתו של אספסיאנוס להטיל מס שנתי של שני דינרים על כל יהודי בארץ ובתפוצות . המס שהועלה לאוצר הרומי הוטל למען היכלו של יופיטר קאפיטולינוס במקום מחצית השקל שהיה כל יהודי מעלה למקדש בירושלים . יוסף בן מתתיהו ודיו קאסיוס מעידים שאספסיאנוס הטיל את המס עם חורבן המקדש , וסויטוניוס מספר שדומיטיאנוס הקפיד לגבות מס זה אפילו מיהודים שהתכחשו ליהדותם או שיצאו מכלל ישראל . המס הוטל אף על גרים , נשים וילדים והיווה עול כספי כבד , שהרי הוטל בנוסף למסים האחרים . יותר מכל היה במס משום השפלה ודיכוי ובעקיפין משום כפייה לעבודה זרה . לראשונה היתה זו הפליה משפטית מעצם היותו של אדם שייך לעם היהודי . מלבד המס היהודי המיוחד הכבידו על היהודים בארץ גם היטלים אחרים . בניגוד למקובל בקיסרות הרומית שהחייבים במס קרקע לא היו משלמים מס גולגולת הרי בארץ שילמו היהודים את שני המסים כאחד . אפיאנוס , סופר יווני שחי כדור או שניים לאחר החורבן , כותב שמחמת הרוח המרדנית שגילו תושבי הארץ היה המס המוטל על יהודי ארץ ישראל קשה משנתחייבו בו תושבי הארצות השכנות . 10 קשים ביותר היו המכסים הבלתי קבועים אשר שיעוריהם לא הוגדרו בחוק , ויותר מן הנטל הכלכלי הכבידו 5 מלחי ה . יב , ד Plinios , Naturalis _Historia XII . 25 6 . [ 523-522 ] ר מלתי ז , ו , ו ;[ 218 ] דיו קאסיוס סו , 8 . 2 , 7 _סוויטוניוס , חיי דומיטיאנוס יב , ב . 9 עדויות פאפירולוגיות וארכאולוגיות שונות ממצרים מלמדות על דרכי גביית המס ברחבי הקיסרות . גם בספרות הנוצרית מצויים הדים להטל שני הדינרים . הקלה מסויימת בגביית המס חלה בימי הקיסר נרווה ( כפי שמעיד מטבע שלו ) והוא נתבטל לגמרי בימי הקיסר יוליאנוס הכופר ( להלן Appianus . Syriaca , 50 10 . ( שממה בסביבה . לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו נכרתו בימי המצור על ירושלים כל העצים שמסביב לעיר בהיקף של שנים עשר קילומטר לערך , ובהמשך המצור נאלץ טיטוס להביא עצים ממרחקים גדולים . עצי פרי רבים נעקרו בידי הלוחמים היהודים עצמם כדי להשאיר מאחריהם אדמה חרוכה . רושם רב עשתה על פליניוס , חוקר הטבע הרומי , עקירת עצי האפרסמון שבקרבת יריחו , שהיו יחידים במינם בעולם והיוו מקור הכנסה רב ערך . היהודים עקרו מטעים אלה במו ידיהם ובלבד שלא יפלו בידי הרומאים .
|
|