|
|
עמוד:7
מבוא ג דרכים בחקר מדרשי חז"ל ואבות הכנסחה הקורא המשכיל , המוצא עניין באגדות חז"ל , בוודאי יתמה מה עניין מצא הכותב דווקא בהשוואת אגדות אלו לכתבי אבות הכנסייה של המאות הראשונות לספירה . כלום את כרמו שלו נטר - שכבר מרגיש הוא את עצמו חופשי לרעות בשדה - זרים ? שאלה זו תישאל ביתר שאת על - ידי הקורא המשכיל שבא מרקע דתי , שעלול לחוש שיש כאן ערבוב של מין בשאינו מינו . תשובות רבות יש בידי להשיב , מקצתן בעלות אופי עקרוני ומקצתן בעלות אופי אישי . נתחיל בענייני ונשלים באישי . יש חוקרים שראו בכתבי אבות הכנסייה מקור לא - אכזב לדרשות ואגדות יהודיות אשר לא נשתמרו במקורות חז"ל שבידינו . חומר זה מכונה " שקיעין", ככותרת שנתן פרופ' שאול ליברמן ז"ל לספרו בתחום זה 1. בגישה זו ישנה אווירה של " פדיון שבויים " - ניסיון לקבץ מחדש נידחים ספרותיים ולהחזירם לאדמת ישראל . עם שגישה זו נראית שמרנית ומשמרת נכסים תרבותיים של היהודים , עלולה היא אף לעורר מחלוקת באשר למידת מהימנותן של האגדות המזוהות אצל אבות הכנסייה כיהודיות . כלום לא שלחו ידם בניסוחים ? כלום לא התאימו אותן לצורכיהם ? ואולי אף עצם ייחוסן כדרשה יהודית איננו אמיתי ? 2 ואכן , בעיה זו נתלבנה כל צורכה בהקשר לחיבור נוצרי אחד מימי הביניים , פגיון האמונה לריימונדס מרטיני , אבל צריכה עיון לגבי כל חיבור נוצרי אחר , הנזקק למקורות יהודיים . גישה מחקרית זו דוגלת בניצול החומר היהודי שנשתמר אצל אבות הכנסייה , על מנת להחזיר עטרה ליושנה . גישה אחרת מדגישה שפריחת האגדה והמדרשים הייתה דווקא בתקופת הצמיחה של הנצרות , ואין להבין את האגדה , לפחות בחלק מרעיונותיה , ללא הבנה בנתיבותיהן של הפרשנות והתיאולוגיה הנוצרית בת התקופה . גישה זו מניחה מידה מסוימת של מגע בין כמה מאבות הכנסייה לבין מלומדים יהודיים . התפתחה ביניהם תחרות פרשנית לכתבי הקודש - בבחינת " שניים אוחזין", ונאחזין , באותה מסורת - וכל אחד טוען " כולה שלי". הגישה המחקרית הזו תחפש ותדגיש במדרשי חז"ל מוטיבים פולמוסיים ואפולוג - טיים , המתבהרים לאור כתבי הנוצרים . ראשי המדברים בגישה זו היו א ' אפטוביצר , א' מרמורשטיין , ובדורנו הפרופסור א"א אורבך ז"ל 4. כמו כן נכתבו כמה מחקרים , שעניינם היה להשוות את דרכי המדרש של הנוצרים והיהודים בפרשה זו או אחרת או בספר מקראי מסוים 5 כאן המגמה
|
|