|
|
עמוד:307
הקומוניסטית ( הקומסומול ) ותנועת הילדים הקומוניסטית ( פיונירים , ( שקיבלו יהודים ללא כל הגבלה . תנועת הצופים הכללית סירבה לקבל נערים יהודיים ורק ערב המלחמה היא החלה לפעול להקמת תנועת צופים יהודית באפוטרופסותה . עם זאת יש לציין שתנועות הנוער הסוציאליסטיות הכלליות היו מוכנות לשתף פעולה עם תנועות ציוניות שמאליות . מכל מקום , המגע המצומצם עם תנועות הנוער הכלליות הביא להדגשת האופי היהודי של תנועות הנוער היהודיות . בתנועת הנוער הציונית בלט הפלורליזם , האופייני למחנה הציוני בכללותו – מ"השומר הצעיר" בשמאל ועד בית"ר בימין . " השומר הצעיר , " הוותיקה בתנועות הקשורות לתנועת העבודה הציונית , קמה לפני מלחמת העולם הראשונה ולפיה עוצב הדגם הארגוני והחינוכי של תנועות הנוער היהודיות . היא אף היתה הראשונה אשר בוועידתה ( דנציג ( 1924 הוקמה ברית עולמית של הסתדרויותיה הארציות . לתנועת העבודה הציונית השתייכו גם התנועות הארציות הקשורות לקיבוץ המאוחד " ) פרייהייט , " " החלוץ הצעיר" והתנועות שהשתייכו מאז 1934 להסתדרות העולמית "דרור , " נצ"ח ו"הבונים , ( " לצד "המכבי הצעיר , " " גורדוניה" ו"הנוער הציוני" ששלחו את בוגריהן לחבר הקבוצות . לעומת המחנה הקשור לתנועת העבודה הציונית , סבלו תנועות הנוער הקשורות למחנה המרכז ו"הציונים הכלליים" מפיצול רב , שנבע מאופיין המקומי והאזורי ומריבוי הנאמנויות של חניכיהן לדמויות דומיננטיות . בימין היו כמה תנועות , שהמרכזית שבהן היתה ברית הנוער ע"ש יוסף טרומפלדור – בית"ר . חוץ מהתנועות החילוניות ( ובכללן תנועות בעלות גוון ניאו–רליגיוזי כ"עקיבא ( " השתייכו לזרם הציוני תנועות ציוניות דתיות כגון "השומר הדתי" בפולין ו"בני עקיבא" בהונגריה . אף שכולן היו ציוניות , עיינו תנועות הנוער האלה זו את זו . המתח בין תנועות הנוער הציוניות הגיע לשיאו בשנת , 1933 לאחר רצח חיים ארלוזורוב . במערכת הבחירות לקונגרס הציוני הי"ח הגדירו תנועות הנוער של השמאל את בית"ר תנועה פאשיסטית , וזמן קצר לאחר מכן החרימה בית"ר את מוסדות ההסתדרות הציונית . בשמאל הלא ציוני פעלו תנועות הנוער הקשורות למפלגות הקומוניסטיות , ל"בונד" " ) צוקונפט" וסקי"ף ) ותנועת הנוער העצמאית ( שכנראה פעלה בהשפעה הקומוניסטית ) כ"בין" בווילנה . לצד תנועות הנוער בעלות מסגרת אוטונומית פעלו ארגונים שהיו חלק מהמערך הספורטיבי : איגודי נוער הקשורים ל"מכבי" או ארגונים שהיו המשכה של המערכת הבית ספרית . הסוג השני היה נפוץ בציבור הדתי ופעל ליד בתי הספר לבנות כגון "בנות יעקב" וארגוני צעירים שפעלו ליד הישיבות הגדולות . במציאות ללא מוצא , שאפיינה את חיי היהודים במזרח אירופה , בייחוד בשלהי שנות ה , 30– כשהתפרצו בכל המרחב גילויים של אנטישמיות ממסדית ועממית , הציעו תנועות הנוער לחניכיהן אפשרות של מילוט באמצעות האוטופיות התנועתיות , יהיו אלה החיים בחברה השיתופית בארץ אצל התנועות החלוציות , המדינה העברית אצל בית"ר , או ממלכת החירות והצדק אצל הקומוניסטים או הסוציאליסטים . אוטופיות אלו היו לא רק מכשיר לאסקייפיזם במצבי אין מוצא , אלא הן יצרו מתווה לפעולה למען הגשמתן : ההכשרה והעלייה ארצה בתנועות הציוניות או הפעילות הפוליטית בשמאל האנטיציוני . האידיאולוגיות של תנועות הנוער נתנו משמעות לחיי הנוער ויצרו אתוס ייחודי שהפריד בין הנוער לבין הסביבה שנתפסה בעיניו כעוינת , וכן יצרו חיץ נגד מציאות האין מוצא . סוגים שונים של חזון עתיד פיעמו בלבבות החברים בתנועות הנוער היריבות ופרנסו ויכוח מתמיד על צדקת הדרך ועל נכונות האמצעים להגשמת האוטופיה . על דפי עיתון הגימנסיה העברית של ביאליסטוק קולנו התווכחו חברי התנועות הציוניות השונות בלהט על טיבה של חברת העתיד הרצויה בארץ– התנועה העולמית "דרור" איגדה תנועות נוער בעלות זיקה לקיבוץ המאוחד בארץ-ישראל
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|