היהודים והצבא

עמוד:300

האימפריאליים . הם קשרו בין הציפייה לאמנסיפציה לבין השתתפות היהודים בחובות המוטלות על כלל הנתינים . מלכות אוסטריה חייבה את היהודים לשרת בצבא כבר בשנות ה80– של המאה ה . 18– באימפריה הרוסית הוטלה חובת גיוס לצבא על היהודים בקיץ , 1827 בראשית ימי שלטונו של הצאר אלכסנדר הראשון . לא היה זה צו גיוס כללי , ולמעשה חויבו קהילות היהודים , שהיו עדיין בעלות מעמד משפטי מוכר , למסור מספר מסוים של מגויסים באופן דומה לשאר בני מעמד העירונות בממלכה . הגיוס גם לא היה אישי , והתבסס על מכסות קבועות של חיילים שהקהילות חויבו למסור לשלטונות הצבא . אלא שבמקרה של היהודים הוטלה על הקהילות מכסה כפולה מזו של העירונים . בין היתר , קבע החוק הרוסי : "הדאגה והאחריות למילוי מדויק ונכון של חובת ההתגייסות חלה על הקהילות היהודיות עצמן , " ו"הקהילה יכולה לפי החלטתה למסור כטירון כל יהודי , בכל זמן , בעד אי דיוק בתשלום המסים , בשל שוטטות ואי סדרים אחרים שאין לסובלם . " הנהגת הקהילות העסיקה בשירותה חוטפים " ) כאפערס" ביידיש ) שתפסו עוברי אורח וגם ילדים בני משפחות עניות וחסרות השפעה . אין פלא שצורת הגיוס הזאת עוררה מתיחות גדולה בחברה היהודית . יתרה מזאת , השלטון אף ביקש לגייס לשירות טרום–צבאי ילדים רכים בשנים ( טירונים קטינים אלה כונו " קנטוניסטים . ( " הממשל הרוסי השתמש בשירות הצבאי כמכשיר פוליטי וכמוסד חינוכי . יהודי "תחום המושב" שהשתרע על פני המחוזות המערביים של האימפריה כמעט לא נחשפו עד כה לתרבות האימפריאלית הרוסית ונחשבו יסוד זר ועוין . השירות הצבאי , שנמשך עשרים וחמש שנה , היה אחד מסוכני האקולטורציה המשפיעים ביותר , אף שהשפעתו היתה מוגבלת לקבוצה קטנה יחסית . הצבא עקר את המתגייס מסביבתו התרבותית וחשף אותו לשטיפת מוח בוטה ונמרצת . החיילים היהודיים גם נעו עם יחידותיהם הרחק אל מעבר לאזורים שהיו מיושבים ביהודים בצפיפות , וכך גרם השירות בצבא להתפשטות הנוכחות היהודית אל תוך חבלי ארץ רחוקים . חיילים יהודיים שגויסו בשנות שלטונו של הצאר ניקולאי בין 1827 ל1855– נקראו בפי העם "ניקולאייבים . " הם דיברו רוסית , היו רחוקים מן ההווי הדתי והתרבותי של "תחום המושב , " אך עם זאת היו אדוקים באמונתם . משך השירות הצבאי באימפריה הרוסית קוצר במידה ניכרת בעשורים האחרונים של המאה , וחובת הגיוס נעשתה כללית . אף על פי כן לא עורר הגיוס התלהבות יתרה . מי שנקראו להתייצב הטילו בעצמם מומים שונים , ברחו לחו"ל או השתמטו על ידי רישום כוזב של גילם במרשם האוכלוסין . על המגויסים היהודיים הוטלו מגבלות שונות , שעיכבו קידום ועלייה בדרגה . הפיקוד הבכיר התייחס בחשד ובאי אמון לפעילותם של החיילים היהודיים . הוטלו הגבלות על קידומם הצבאי של יהודים . אף על פי כן נמצאו לוחמים יהודיים שחיברו את ניסיונם הצבאי עם שאיפותיהם הלאומיות . יוסף טרומפלדור , שהשתתף במלחמת רוסיה-יפן בשנת , 1904 יזם בימי מלחמת העולם הראשונה הקמת יחידות יהודים שסייעו למאמץ המלחמתי של מדינות ההסכמה . שלא כמו באימפריה הרוסית , גילו היהודים בפרוסיה ובאימפריה האוסטרו–הונגרית במחצית השנייה של המאה ה19– פטריוטיזם גדול יותר . כך או אחרת , כשפרצה מלחמת העולם הראשונה מצאו עצמם עשרות אלפי לוחמים יהודיים משני הצדדים של קווי החזית באירופה ובמזרח התיכון . התנדבות לשירות ב"משמרות לאומיים" היתה קשורה באידיאל המהפכה הצרפתית ובצמיחת הרעיון הלאומי המודרני . ארגונים צבאיים אלה , שהוקמו על ידי אנשי מעמד הבורגנות , היו משוחררים מאתוס האצולה שהציב מחסום בפני בעלי מוצא נחות . יהודים הצטרפו ליחידות מתנדבים כאלה , או אף הקימו יחידות יהודיות מיוחדות , כחלק מתהליכי האקולטורציה ובמסגרת המאבק להשגת שוויון זכויות פוליטי . ברק יוסלביץ' פיקד על גדוד פרשים יהודים בכוחות הפולנים של קושצ'יושקו שמרדו ברוסיה בשנת . 1794 יהודים רבים השתתפו בהתקוממויות הפולנים נגד הרוסים במהלך המאה ה19-

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא