בין יהודי גרמניה ליהודי מזרח אירופה

עמוד:295

הפולני כגרעין הקשה של זהות יהודית זרה ועוינת , שיש לבודד ולהרחיק מן הבריות . אלא שיהודי גרמניה לא יכלו להיפטר בקלות מן הקשר המעיק עם האחים ה"מפגרים" מן המזרח . הגידול הדמוגרפי העצום של יהדות מזרח אירופה והמצוקה הכלכלית שם עוררו זרם מתמיד של מהגרים יהודיים שהציף את עריה הגדולות של גרמניה והנציח בדרך מנקרת עיניים את הזהות המזרח אירופית שהיהודים המקומיים ביקשו להתנתק ממנה . גם בארצות הברית , שאליה היגרו בהמונים מיליוני יהודים אשכנזיים , פגשו פליטי הפוגרומים שהגיעו בשלהי המאה ה19– ובראשית המאה ה20– קהילה ותיקה ומבוססת של יהודי גרמניה . אלה קיבלו את פני ה"מזרחיים" בדרך דומה ביותר לדרך שבה נתקבלו המהגרים הפולניים בגרמניה . הצורך להתמודד עם זרם המהגרים הוליד פעילות פילנתרופית ובה נטלו חלק בגרמניה ובארצות הברית יחידים ואגודות . הפילנתרופים ביקשו לזרז ככל האפשר את תהליכי האקולטורציה של האחים העניים מן המזרח , ולפזרם ככל האפשר במקומות רחוקים . קשר פילנתרופי בין יהודי המערב ליהודי המזרח פעילות הסיוע שימרה את הזיקה בין יהודי גרמניה לאחיהם שמעבר לגבול , ובה בעת העצימה את רגשות הדחייה ועוררה מתחים ועוינות . במובן מסוים היה הקשר הפילנתרופי בין יהודי המערב להמוני היהודים במזרח אירופה אחד משורשיה של התנועה הלאומית המודרנית . הוא שימר קשר של מחויבות ותודעה של קרבה בין שני קיבוצים יהודיים שהנסיבות ההיסטוריות הרחיקו זה מזה . הרב ד"ר יצחק רילף , יהודי גרמני מן העיר ממל שבגבול פרוסיה המזרחית וליטא , מדגים בפעילותו הפילנתרופית כיצד התגלגלה פעילות סיוע ליהודי רוסיה , שהחל בה בשנות ה60– של המאה ה , 19– להתעוררות לאומית בראשית שנות ה . 80– הוא נחלץ לסייע ליהודים שרעבו ללחם בליטא , והיה כעבור זמן לאחד מראשוני תנועת "חיבת ציון . " רילף זיהה ביהודי מזרח אירופה יסודות לאומיים שכבר נעלמו ביהדות גרמניה עקב תהליכי החילון והאקולטורציה . כבר בשנת 1868 כתב כי דווקא יהודי רוסיה הם שישמרו את הישות היהודית בעידן המודרני . דבריו של רילף בשבח ה"אוסט יודן" הולידו גל של תגובות נזעמות בציבור היהודי–הגרמני . במאמר שכותבו העלים את שמו נשאל רילף : "המאמין הוא באמת , שהאנשים האלה , בטמטומם ובדבקותם בפולחן הדתי , רק הם לבדם יקיימו וייצגו את היהדות ? [ ... ] משה מנדלסון הועיל בביאור התורה ובהפצת הלשון והמדע הגרמני בקרב היהודים יותר מכל רבני פולניה של המאה שעברה , אף שהיו זמן רב ממשיכים ומקיימים של האמונה . " כבר קודם לימי תנועת ההשכלה הסתמן בין חלקה המערבי של הפזורה האשכנזית לאגפה המזרחי שוני ניכר . במאות השנים שבהן נקלטו המתיישבים מגרמניה במלכות פולין נוצרו הבדלים תרבותיים בין יהודי גרמניה לאחיהם האשכנזיים שישבו בקהילות פולין וליטא . המהגרים האשכנזיים שנעו מזרחה במהלך מאות שנים וייסדו קהילות חדשות באזורים הסלאביים התנתקו בהדרגה מערי מוצאם . לשון הדיבור שהביאו עמם מן המערב , אף שהמשיכו לכנותה בעברית : ל"א ( לשון אשכנז ) וביידיש : טייטש ( דייטש = גרמנית , ( הלכה והתרחקה משפת הדיבור של יהודי גרמניה . המתיישבים החדשים בערי מזרח אירופה הושפעו מלשונות הדיבור המקומיות ומן השפות שהשתמשו בהן היהודים המקומיים . אוצר המילים , התחביר וההגייה קלטו הרבה מן הסביבות הלשוניות הסלאביות ודיאלקטים מזרח אירופיים תפסו את מקום היידיש המערבית . אמנם ספרים ב"לשון אשכנז" המשיכו להיות חומר קריאה נפוץ בערי פולין וליטא , אך הלשון שנדפסו בה הספרים האלה נראתה במשך הזמן ארכאית , וקוראיה , נשים ופשוטי עם , נזקקו ללמוד אותה כדי להבין את מה שקראו . למשל , ספר קריאה פופולרי ביותר בין הנשים היהודיות במזרח אירופה , צאנה וראינה , ותרגומי החומש ליידיש שמהם למדו הילדים ב"חדר , " היו כתובים עד המאה ה20– בלשון האגף המערבי של הפזורה האשכנזית . הספר הראשון ביידיש שנדפס במזרח אירופה בלשון הדיבור של יהודי מזרח אירופה ראה אור רק בשנת . 1816 זה היה ספר שבחי הבעל שם טוב , קובץ סיפורים על ר' ישראל בעל שם טוב . המנהג הדתי ונוסח התפילה של המהגרים האשכנזיים שהגיעו למלכות פולין הלכו גם הם והתרחקו ממנהגיהם ומתפילותיהם של יהודי גרמניה . במאה ה , 18– עם התפשטותה המהירה של החסידות , אף הוחלף ברחבי מזרח אירופה "מנהג אשכנז ופולין" ב"נוסח ספרד . " יהודים גרמניים ויהודים פולניים היו מודעים לשוני התרבותי שהיה בין שתי הקהילות . הם נתנו לו ביטוי בלשון חריפה למדי בכתיבה סאטירית ובמכתבים שהחליפו ביניהם בני משפחה שישבו משני עברי הגבול התרבותי במאות ה17– וה , 18– אבל , על אף כל ההבדלים התרבותיים והחברתיים הללו , נשמרה אחדותה התרבותית של החברה היהודית האשכנזית עד למחצית השנייה של המאה ה . 18– רבנים ותלמידי חכמים מפולין כיהנו בקהילות גרמניה , הולנד וצרפת . ספרים ביידיש שנדפסו באמסטרדם , באזל ופרנקפורט נקראו בווילנה , קראקוב ולובלין . השסע הגדול בין יהודי מזרח אירופה לאחיהם בגרמניה נפער בעידן ההשכלה והאמנסיפציה , עידן שבו חדלו יהודי גרמניה לראות ביהודים הפולניים קהילה שכנה ושונה מעט בתוך חברה מסורתית אחת , והחלו לתארם כחברה מפגרת ומנוונת , מעין התגלמות קיבוצית של אנטי–מודרניזם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא