היחיד והקהילה – מבוא

עמוד:246

יותר התקבלו חלק מן השינויים הללו גם בקרב קהילות מתפללים שמרניות יותר , והמקור החדשני נשכח מן הלב . מעצם העובדה שבית הכנסת נותר למעשה המקום הציבורי היחידי שבו התמקדה הזהות היהודית , התרחבו תפקידיו החברתיים . לעתים אף נמצא בו את הספרייה הקהילתית ( ולא רק ארון ספרי קודש , כמו שהיה בבית הכנסת הישן . ( בית הכנסת ( ולעתים כמה בתי תפילה של זרמים דתיים שונים , ( בית הספר היהודי , המועדון , מסעדה או בית קפה , חדרי ספורט ובריכת שחייה , נעשו במחצית השנייה של המאה ה20– חלק מקומפלקס המכונה לעתים 'מרכז תרבות יהודי . ' כך הפך בית התפילה למועדון חברתי של קבוצה אתנית–תרבותית . ממקום תפילה ולימוד דתי הוא היה לאתר בילוי . עם צמצום סמכויותיו של השלטון האוטונומי היהודי בידי שלטונות המדינה הריכוזית , עד לביטולו המוחלט של ה"קהל , " תהליך שנמשך והלך מאמצע המאה ה18– ועד לחיסולה של האוטונומיה היהודית באימפריה הרוסית בשנת , 1844 החלו , כאמור , לצמוח ארגונים חברתיים מסוג חדש . מצד אחד , נמשך קיומם של ארגונים שכבר היו קיימים לצדו של ה"קהל" הישן , או שפעלו במסגרתו . מצד אחר , הופיעו ארגונים מסוג חדש לחלוטין , שלא היה להם תקדים בחברה הטרום–מודרנית . באנגליה , צרפת , הולנד וגרמניה , שבהן נעשה בית הכנסת מוקד ההזדהות היהודי הכמעט–בלעדי ( עד להופעת ארגונים חילוניים מודרניים , ( צומצמו החיים היהודיים לפולחן הדתי , מתוך הינתקות מן היסודות הפוליטיים והאתניים , שהיו אופייניים לקהילה הטרום–מודרנית . בארצות מזרח אירופה , לעומת זאת , נטלו העדות החסידיות רבים מתפקודי ה"קהל" שבוטל . תנועת החסידות , שהתפשטה במהירות על פני שטחים נרחבים באזורים שהיו עד סוף המאה ה18– תחת שלטון מלכות פולין–ליטא , יצרה מערך מסועף של עדות מאמינים , שסרו למרות מנהיגים בעלי כריזמה דתית . מנהיגים אלה , ה"צדיקים , " היוו מוקד כוח חברתי וכלכלי שלא היה כפוף באופן פורמלי לרשויות המדינה . כך , שעה שהשלטון נטל מן הקהילה את סמכויותיה , מילאו עדות החסידים בהנהגת ה"צדיקים" תפקידים כלכליים וחברתיים , והמשיכו בפועל לקיים אוטונומיה ששימרה את ליכודה של החברה המסורתית . תפקיד דומה מילאה הישיבה העל–קהילתית הליטאית , שראשיה נטלו על עצמם שורת תפקידים שמילא ה"קהל" קודם לביטולו . ארגון חברתי נוסף , שהתקיים במסגרת הקהילה המסורתית , היה ה"חברה . " חברות לצדקה וללימוד , וכמוהן גם חברות בעלי–מלאכה ופועלים ( המקבילה היהודית של הגילדות והצכים , ( המשיכו להתקיים גם לאחר ביטולה הרשמי של הקהילה . החברות נטלו על עצמן מקצת מן העניינים שהיו קודם בידי הנהגת הקהילה . בווילנה , למשל , המשיכה חברת " הצדקה הגדולה" לעסוק באותם עניינים שבהם עסקו ראשי ה"קהל . " הזיקה בין ה"קהל , " שבוטל בפקודת שלטונות אוסטריה , פרוסיה ורוסיה , לבין העדות החסידיות , הישיבה העל–קהילתית והחברות למיניהן לא היתה רק במישור החברתי והכלכלי . שלושה טיפוסי התארגנות אלה היו חלק מעולם המחשבה המיסטי–אורגניסטי שאפיין את המחשבה הפוליטיתחברתית של החברה המסורתית . החסידים האמינו בקשר העלטבעי הקיים בין נשמות חברי העדה לבין נשמת ה"צדיק ; " הישיבה העל–קהילתית קיבלה את סמכותה מכוח יוקרת האליטה הלמדנית שהחזיקה במפתחות ההלכה ; החברה , בין שעסקה בלימוד ספר מוסר או בקבורת מתים , היתה "חברה קדישא . " וכך היוו שלושת הארגונים , שמילאו בארצות מזרח אירופה את מקום הקהילה הרשמית , מוקד התלכדות חברתית , ששימר את אופייה המסורתי של התפוצה היהודית הגדולה ביותר בעולם בעת החדשה . מסגרות חברתיות חדשות לצדם של הארגונים החברתיים הלא–פורמליים הללו , שהיו בעלי אופי דתי מובהק , החלו להופיע במדינות מזרח אירופה , לקראת אמצע המאה ה , 19– מסגרות חברתיות חדשות , שלא היו להן שורשים במסורת הקורפורטיבית . באופן פרדוקסלי למדי , אותו שלטון שביטל את ה"קהל" באימפריה הרוסית , נזקק לארגונים חלופיים שיקיימו את המגע עם האוכלוסייה היהודית הגדולה . גובי מסים יהודים מיוחדים או נציגים ( ברוסית 'סברשצ'יקי' או 'דפוטטי , ( ' ולצדם ה'רבנים מטעם , ' המשיכו לקיים מנהל יהודי נפרד בחסות המדינה . אפיק נוסף של התלכדות חברתית נוצר בגין הזיקה של סוכני המודרניזציה הוולונטאריים , ובראשם אנשי תנועת ההשכלה במזרח אירופה , אל המדינה . תהליכי האקולטורציה שהתרחשו בקרב האליטות הכלכליות הביאו לא רק לשינוי לשוני ולתמורות בלבוש . יהודים בעלי הון או בעלי מקצועות חופשיים ( רופאים , עורכי דין , ( שאימצו את תרבות המדינה ( רוסית , גרמנית ) או את התרבות הפולנית , ייסדו חברות בעלות סדר יום בלתי–מסורתי בעליל , שחבריהן התכוונו לפעול לשינוי ערכים מקיף בחברה היהודית . חברות אלו , כגון "חברת מפיצי השכלה בין היהודים , " שנוסדה בפטרבורג בשנת , 1863 תמכו ברפורמות חינוכיות ברוח הפרוגרמה המשכילית–אמנסיפציונית , שהיתה משותפת לפילנתרופים ולאישי ציבור ליברליים יהודים ברחבי התפוצה האשכנזית . אולם , בה בעת היו אלו ארגונים חברתיים שטיפחו זהות יהודית שונה ונבדלת מן הזהות הדתית הישנה . אחד ממייסדי החברה , הברון ליאון רוזנטל , כתב על מטרותיה : " תמיד שמענו מפי אישים רמי–מעלה במגענו עמהם טענות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא